חבל הירדן

יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות

הקמת מעבדות ניידות באזרבייג'אן

מאת: ד״ר ליליה סימחוביץ׳, ד״ר דלית ויזל אוחיון, מרינה גולדשטיין וד״ר רם פורת

במשך שלושה שבועות, בתאריכים 2-26.2.14, התקיים במעבדה המרכזית של "מקורות", קורס איכות מים להכשרת 14 דוגמים וטכנאי מעבדות מים ניידות מאזרבייג׳אן. הקורס כלל פרקים נבחרים בנושאי איכות וטיפול במים, דיגום מים, ושיטות אנליטיות בכימיה ובבקטריולוגיה של מים, שיופעלו במעבדות הניידות שבנתה השנה "שח״מ מקורות ביצוע" עבור המשרד לביטחון הלאומי של ממשלת אזרביג׳אן. הקורס היווה את גולת הכותרת של עבודת הכנה שנמשכה מעל לשנה, ואשר כללה תכנון, בקרה, בנייה ואבזור של שתי מעבדות ניידות וארבעה רכבי דיגום לאזרבייג׳אן, הכנת תוכנית הקורס בארץ ותוכנית ההשתלמות המעשית בבאקו, הכנת מערכי השיעורים והמצגות, איתור מרצים חיצוניים, תכנון הלוגיסטיקה ועוד. בפרויקט, בניהול חברת "מקורות פיתוח וייזום" ומנהלת יחידת איכות המים, השתתפו צוות מקצועי של יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות, וצוותים של מרחב הצפון, חברת "מקורות פיתוח וייזום", "שח״מ מקורות ביצוע" ומחלקת ההדרכה.

בסיום הקורס עברו תלמידיו בהצלחה מבחנים עיוניים ומעשיים בשיטות הדיגום ובדיקות המעבדה שלמדו, וקיבלו תעודות הסמכה בטקס שהתקיים בהשתתפות מנכ״ל "מקורות" ומנהלים בכירים מחברת "מקורות פיתוח וייזום" ו"שח״מ מקורות ביצוע". בהמשך לקורס בישראל, יצאו בחודש אפריל מספר מצומצם של מדריכים מהמעבדה המרכזית וממעבדת אשקלון של "מקורות", ממרחב הצפון ומחברת "מקורות פיתוח וייזום" להעביר השתלמות מעשית לתלמידי הקורס במעבדות הניידות עצמן באזרביג׳אן, במשך שבועיים. בספטמבר השנה ייסע צוות המדריכים להשלמת ההדרכה של סגל הלבורנטים המקומי שהוכשר באזרבייג'אן.

אחת משתי המעבדות הניידות ואחד מארבעת רכבי הדיגום המזוודים באתר ההתקנה באזרבייג'אן, אפריל 2014. צילום: מרינה גולדשטיין

בדיקות לפי התקנות החדשות לאיכות מי השתייה

מאת: ד״ר רם פורת, ד״ר ליליה סימחוביץ׳, ד״ר דלית ויזל אוחיון, דני עזרא ודני קידרון

בשנת 2013 נכנסו לתוקפן התקנות החדשות לאיכותם של מי השתייה. במסגרת ההיערכות לביצוע בדיקות איכות המים לפי התקנות החדשות, הוסבו מספר משרדים של בעלי תפקידים ארציים במעבדה המרכזית לחדרי מעבדות כימיות וביולוגיות. בחדרי המעבדות החדשים מותקנים בימים אלו המכשירים החדשים שנרכשו השנה, בעלות כוללת של כ- 1.4 מלש"ח, לבדיקת מתכות כבדות ומיקרו-מזהמים אורגניים תעשייתיים במים לפי התקנות החדשות. בחודשים הקרובים יושלמו עבודות התאמה ותיקוף השיטות לבדיקת החומרים המזהמים לפי התקנות החדשות, ויושלם גיוס עובדי מעבדה חדשים ברמה הנדרשת. בנוסף, הותקן חדר קירור לקליטת כמויות המדגמים הגדולות המגיעות למעבדה מתוקף התקנות החדשות, והוצב קרון משרדים בו משתכנים בעלי התפקידים הארציים, שמשרדיהם הוסבו לחדרי מעבדה. במקביל הושלם התכנון המפורט של הרחבת המעבדה המרכזית, הפועלת היום בתנאי צפיפות בעייתיים של מכשור וכוח אדם.

בתמונה – מכשיר ה- ICP-MS החדש שנרכש והותקן במעבדה המרכזית לשם ביצוע בדיקת מתכות כבדות לפי התקנות החדשות לאיכותם של מי השתייה. צילום: רם פורת

בעקבות החורף השחון בצפון הארץ 

מאת: ד"ר מאיר רום, ד"ר דיאגו ברגר, אדם לב וד"ר רם פורת

חורף 2013-14 היה השחון ביותר בצפון הארץ מאז תחילת המדידות ההידרולוגיות בתחילת המאה שעברה. בגליל העליון, למשל, ירדו רק כ-40% מכמות הגשם הרב שנתית הממוצעת, ובהפסקות כל כך גדולות בין אירועי הגשם, שכמות הנגר העילי הייתה מזערית. כתוצאה מכך, ספיקות נהר הירדן והנחלים האחרים באגן ההיקוות של הכנרת היו הנמוכות ביותר מאז החלו המדידות ההידרולוגיות. כמות המים שנכנסה לכנרת מהנחלים ומגשם ישיר בחודשים אוקטובר-אפריל (כ-130 מלמ"ק) היוותה רק כ-35% מהממוצע הרב שנתי. בהתאם, מפלס הכנרת עלה בחורף 2013-14 ב-40 ס"מ בלבד, וכמות המים הזמינים (סה"כ המים הנכנסים לאגם בגשם ישיר ובנחלים, בהפחתת המים האובדים בהתאיידות) לכנרת בכל השנה ההידרולוגית 2013-14 צפויה להיות מינוס 10(!) מלמ"ק לעומת ממוצע רב שנתי של 330 מלמ"ק, ושיאים שנתיים מעל 1,000 מלמ"ק. המשמעות היא שההתאדות הכוללת מהכנרת תהיה השנה גדולה מכמות המים השנתית שתיכנס לאגם מהנחלים ומהגשם הישיר.

תנובת המים הדלה משתקפת היטב בירידה חדה במפלס הכנרת במהלך קיץ 2014. במהלך חודש יוני 2014 חצה מפלס האגם כלפי מטה את הקו הירוק (211.50-). קו זה נקבע כיעד למפלסי האגם בתום עונות הקיץ. מצב זה חורג מן המתווה האקולוגי והתפעולי שהוצג על-ידי רשות המים, שנועד לצמצם את טווח תנודות המפלסים הרב שנתיים באגם בעידן ההתפלה. נכון לסוף יולי 2014, מפלס האגם נמוך בכמטר וחצי מערכו לפני שנה, וצפוי להתקרב בתום השנה ההידרולוגית לקו האדום התחתון (213.00- מ'). עצירת גשמים נוספת בחודשים נובמבר ודצמבר 2014, אם תהיה, תביא את מפלס הכנרת אל מתחת לקו האדום.

בתרשים המצורף מוצגת השתנות המפלסים השנתיים בכנרת בשנת הבצורת הנוכחית ובשנים ברוכות מייצגות (2002-3, 2003-4, 2011-12, 2012-13). הקו המקווקו מתאר את המפלס החזוי בהמשך השנה ההידרולוגית עד לחודש אוקטובר 2014. התחזית מותאמת לתוכנית שאיבה שנתית של 155 מלמ"ק ל"מוביל הארצי". הקו האדום העליון הוא המפלס שמעליו עלולות להתרחש הצפות בחופי הכנרת. הקו הירוק מסמן מפלס-יעד אקולוגי, אליו יש לשאוף להגיע בסוף כל שנה הידרולוגית (30 בספטמבר). הקו האדום התחתון הינו מפלס מינימאלי מינהלי, ממנו רצוי לא לרדת. הקו השחור הינו המפלס שמתחתיו ייגרמו שיבושים תפעוליים בשאיבת המים מהכנרת ל"מוביל הארצי".

מערכת התראה על אירועי גלים פנימיים

מאת: ד"ר מאיר רום, ד"ר דיאגו ברגר, ד"ר רם פורת, תהילה אשרי ופיבי וויטוול

בשילוב יחידת ווטק, במסגרת תוכנית MISTI-MIT Israel

מים היפולימנטיים הינם מים קרים הנמצאים בשכבה התחתונה והחשוכה של הכנרת בעונת הקיץ (שכבת ההיפולימניון). מים אלו הינם חסרי חמצן ומכילים, בין היתר, תרכובות מחוזרות של גופרית וחנקן בריכוזים גבוהים. בתחילת הקיץ, כאשר השכבה ההיפולימנטית קרובה יחסית לפני המים וכאשר הרוחות המערביות מתחזקות, נוצרים בכנרת גלים פנימיים (גלי סייש), העלולים להרים את מי השכבה ההיפולימנטית לגובה ראש היניקה של המפא"ר בעת השאיבה הלילית. עליית מים היפולימנטיים דלי חמצן ועשירים בתרכובות מחוזרות של גופרית (סולפידים) וחנקן (אמוניה), עלולה לגרום לתמותת דגים באגם, לתמותת דגים ואזעקות שווא במכשירי הדגים, להתרעות על חריגות בערכים הנמדדים בחיישנים (pH, פוטנציאל חמצון-חיזור) בתחנות הניטור המקוונות, ולדרישת כלור חריגה במים הנשאבים מהכנרת ב"תחנת ספיר". מכיוון שהתופעה של גלים פנימיים בכנרת הינה טבעית, חשוב לנטר אותה באופן מקוון, על מנת להבדילה מאירועי זיהום והרעלה ממשיים, מעשי ידי אדם (במכוון או בשוגג).

על מנת לנטר את תופעת הגלים הפנימיים בכנרת, הותקנה בקיץ 2013 שרשרת מדי-חום תת מימיים (טרמיסטורים) בסמוך לראש היניקה של המפא"ר. מדי החום מודדים את הטמפרטורה בעמודת המים, ומשדרים סלולארית את הנתונים למחשב מרכזי המאפשר צפייה מקוונת על-ידי מורשים. בפרויקט מחקרי, המבוצע על ידי הסטודנטית פיבי וויטוול מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בהנחיית ד"ר מאיר רום ובשיתוף מחלקת איכות המים של חבל הירדן, אנו מנתחים את השינויים בטמפרטורת עמודת המים באגם, במקביל לשינויים באיכות המים הנשאבים. מטרתנו לפתח מדד ייחודי המבוסס על מופע של התקררות עמודת המים, אשר מתריע מבעוד מועד על חדירת המים ההיפולימנטיים לראש היניקה של "המוביל הארצי".

התוכנית, המשותפת ל-MIT ול"מקורות", הינה חלק ממיזם MISTI-Israel, שבו סטודנטים מצטיינים העומדים לפני סיום לימודיהם במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס מונגשים לתעשיית ההייטק הישראלית במסגרת פרויקטים בני שלושה חודשים. בתקופה זאת זוכים הסטודנטים להשתתף גם בסמינר העשרה מיוחד הכולל סיורים מודרכים באתרים שונים בישראל.

בצילום ניתן לראות את תחנת ניטור טמפרטורת המים בעומקים שונים בסמוך לראש היניקה של "המוביל הארצי" ב"תחנת ספיר" בכנרת. בגרף ניתן לראות שני אירועי עלייה של מים היפולימנטיים קרים (מסומנים בתכלת) מעומק הכנרת כלפי מעלה למפלס של -212 מ' ב-11 וב-12 ליוני השנה. אירועים אלו גרמו לדרישת כלור גבוהה ב"מוביל הארצי" ולהתרעות במכשירי הדגים, בגלל ריכוזים גבוהים של סולפידים ואמוניה במים ההיפולימנטיים.

צילום - פיבי וייטוול

מתי הופעל לראשונה ״המוביל הארצי״?

מאת: יאיר מדוצקי – עובד וראש צוות ב"חברת מים שומרון", ראש צוות, מפקח הקו בבניית "המוביל הארצי", מנהל קו "108, מנהל נפת שמר ומנהל יחידת המובלים בחבל הירדן

ביום רביעי, העשרה ביוני 1964, נפתח מגוף המחט בקוטר "48 בתחנת הוויסות בראש העין (תחנת תל-אביב, שנקראת "תחנת זאב" – ע"ש זאב קריב, מנכ"ל "מקורות"), והוחל באספקת מים מהכנרת לנגב דרך קווי מפעל ירקון-נגב (גדול מפעלי אספקת המים עד ל"מוביל הארצי", שנחנך ב-1955). בכך נחתמה בנייתו של "המוביל הארצי", גדול מפעלי המים במדינה. האירוע בוצע בצנעה על ידי עובדי "מקורות" מחבל הירדן, בנוכחות מספר מהנדסים מתה"ל.

תחילת אספקת המים בקטע של "המוביל הארצי" בוצעה על ידי "אזור השומרון" (אחד מששת אזורי אספקת המים שהיו ב"מקורות") באוקטובר 1961, בניצוחו של ישראל מדוצקי – מנהל האזור, יוסף גולדשטיין – מנהל מפעל גבול המשולש ואברהם מקל – ראש צוות אביזרים.
עקב התייבשות מעיינות הירקון בראש העין לאחר חמש שנות שאיבה, והצורך הדחוף למים בנגב, ניצלו את בנייתו של צינור "המוביל הארצי" בקוטר "108, כלומר קוטר פנימי 2.74 מטר (בניהולו של מאיר וולפסון – מנהל מפעל קו "108), בקטע ממושב מאור (קידוח מענית 2) למושב חגור. נאטמו הקצוות (בכיפות ברזל בתוך הצינור) וצינור בקוטר "22-24 חובר מ"המוביל" למעיינות. בתוך הקו, ברום טירה, בנו קיר לרום מפלס ברכת קקון, ועודפי המים באזור מפעל גבול המשולש שעבד רצוף וקידוחים המחוברים ישירות ל״מוביל״ (כטירה 2 וטירה 3) וקידוחים מכפר סבא, הזרימו בשנים 1961-64 כ-40 מיליון מ"ק למעיינות. מים אלו הוסיפו להצלת הנגב מיובש עד להפעלת "המוביל הארצי" מהכנרת לראש העין.
לקראת הפעלת "המוביל" מהכנרת נוקזו במבצע כל המים מהצינור על ידי יאיר מדוצקי, ראש צוות, בעזרת ציוד מיוחד (משאבות "10+"6 ותת מימיות "4+"½2) שנרכש למטרה זו, ובעזרת שח"ם (שירותים חשמלאים מכנים – חברת-בת של "מקורות", היום ״שח״מ מקורות ביצוע״) שניקזה את ניקוז אלישמע הגדול. הצינור הוחזר לביצוע ולחבל הירדן.

לפני הפעלת "המוביל הארצי" ב-1964 נטל על עצמו צה"ל את האחריות  להגנתו. החשש לחבלות ב"מוביל" וזעם מצד סוריה שהתנגדה לבנייתו ושהפסיקה באמצעות האו"ם את בניית תעלת הירדן בירדן ההררי, לא  אפשרה לציין בדרך פומבית וראויה את תחילת הפעלת המשאבות בטבחה (תחנת כנרות, ע"ש "תל כנרות" שהתחנה חצובה בו, נקראת "תחנת ספיר" ע"ש פנחס ספיר, מנהלה השני של "מקורות") ואת התחלת אספקת המים מהכנרת לנגב בראש העין.

הפעלת המשאבות בטבחה התקיימה ב-15.5.1964, לדברי מנהל התחנה דב פרידלנד, בנוכחות נפתלי מניוביץ, המפקח על הציוד המכני (המשאבות והמגופים), ומר פייה, המפקח על המנועים והחשמל מחברת MOTOR-COLUMBUS (חברה שפיקחה כפיקוח עליון על ציוד "המוביל"). הטקס להפעלה התקיים ב-26.5.1964 בנוכחות שר החקלאות משה דיין ונציגי ממשלה נוספים, צבי צור – מנכ"ל "מקורות", אהרון וינר – מנכ"ל תה"ל (חברה לתכנון המים לישראל), אסא ברק – מנהל חבל הירדן ועוד. עם ההפעלה זרמו המים בתעלת ירדן ובסיפוני/גיחוני עמוד וצלמון (זרימה על פי חוק הכלים השלובים כשהיציאה במורד הצינור נמוכה מהכניסה במעלה), ומילאו חלק ממאגר צלמון.

הפעלת תחנת צלמון התקיימה ב- 20.5.1964 לדברי חנן חטב – מנהל התחנה, בנוכחות נציגי תה"ל והפיקוח. המים זרמו במנהרת עלבון (שנקראת "מנהרת יעקב" – ע"ש יעקב גיטלסון, מנהל המפעל הארצי שבנה את "המוביל". אורכה כ-850 מ' בקוטר 3 מ'), ובתעלת נטופה עד לשערים בנטופה (שנקרא "אתר אשכול" – ע"ש לוי אשכול, מייסד "מקורות" ומנהלה הראשון וראש ממשלת ישראל הרביעי). (המאגרים בנטופה טרם הושלמו וההזרמה הייתה ישירות לקו, כאשר נפח המים בתעלה שימש כווסת בין הצריכה בקו לבין אספקת המים מצלמון).

לאחר בדיקת המסננות והשערים בנטופה החלו במילוי הקו בקוטר "108. מילוי הקו בוצע בשלבים. נערכו בדיקות תברואתיות למים מהניקוזים והופסק המילוי כאשר נערכו בדיקות לאיטום ארבעת מגופי הפרפר בקוטר "108 על ידי מר הרטמן מחברת MOTOR-COLUMBUS ויאיר מדוצקי מחבל הירדן:  בתחנת מנשה, במצר (תחנת חדרה, שנועדה להקטין ולווסת את הלחץ במורד הקו, כדי לאפשר למהול את מי "המוביל" עם קידוחים שמליחותם קטנה ממי המוביל), בתנובות (תחנה עתידית זהה למנשה, להגברת הספיקה המכסימלית בקו) ובראש העין (תחנת תל אביב). מילוי מורד המגופים בוצע בעוקפים של המגוף בקוטר "108 במגופי מחט בקוטר "24.
עם בדיקת המגופים בתחנת הוויסות בראש העין נערכה שנית בדיקת לחץ לכל הקו לרום נטופה, כולל מנהרות שימרון (מתחת להרי נצרת, באורך של כ-1.6 ק"מ, בקוטר 3 מ') ומנשה (מתחת להרי מנשה, בעומק 150 מטר, באורך 6.455 ק"מ, בקוטר 3 מטר), ולאחר מכן הוזרמו המים מספר ימים בספיקה של 10,000 מ"ק/ש למעיינות ראש העין לשטיפת הקו ולבדיקות תברואתיות.
בכך נגמרה בדיקת המערכת מהכנרת לראש העין, לא התגלה כשל במערכת ו"המוביל הארצי" קיבל אישור על איכות המים ואספקתם לנגב ולצרכנים.

הפעלת "המוביל הארצי" ב-10.6.1964 בראש העין נערכה במעמד אפור, ללא טקסים או נאומים. במעמד מספר קטן של מהנדסי "מקורות" ותה"ל קיבל יאיר מדוצקי, מנהל קו "108 – מאסא ברק, מנהל חבל הירדן – הוראה להפעיל את המערכת. לאחר תיאום כל הגורמים; חבל הירדן בנצרת, הוויסות במצר ומפעל ירקון-נגב בחבל המרכז, ניתנה הוראה לשני מפעילים (ג'אן ניסים ובריגע בכור) לפתוח ידנית את המגוף במספר סיבובים קטן, ולאחריו לחץ יאיר מדוצקי על מתג הפעלת המגוף ללא נאומים או טקסים. לאחר רעש אימים בשל הפרשי הלחץ נפתח באיטיות המגוף, הלחצים השתוו, הרעשים נעלמו, המתח של כולם פג, ומים בספיקה של 20,000 מ"ק/ש זרמו לנגב. חלק מהנוכחים נסעו למסעדה בפתח-תקווה לארוחה קלה. בארוחה סיפר אסא ברק שהיום יום הולדתו והוזמן בקבוק יין. לאחר הארוחה והרמת כוסית, לקח יאיר מדוצקי ביוזמתו את הבקבוק וכתב עליו: "לרגל תחילת אספקת המים ב'מוביל הארצי' 10.6.64" וכל הנוכחים חתמו על הבקבוק, ובכך, נחתמה בנייתו של "המוביל הארצי", שנמשכה כעשר שנים, והוחל באספקת מים מהכנרת לנגב.

התווית שעל הבקבוק

החתימות שזוהו הן של אסא ברק – מנהל חבל הירדן, אלי בצר – מהנדס אספקת המים בחבל הירדן, צבי גלזר – מנהל תחנת הוויסות בראש העין, יצחק פישר – מנהל מפעל ירקון-נגב, יאיר מדוצקי –  מנהל קו "108, אריה פורת – משח"ם האחראי על הציוד המכני. חתימה נוספת לא פוענחה. חתימותיהם של שמואל קנטור – המהנדס הראשי של "מקורות", ושל אלישע קלי –  מתה"ל ממתכנני "המוביל הארצי", אשר היו באירוע, לא נמצאו.