סיפור אישי של גמלאי ״מקורות״, ממפעילי ״המוביל הארצי״

שני סיפורים אישיים של יאיר מדוצקי, גמלאי "מקורות", הקשורים להקמת "המוביל הארצי":

"ריצת השנה"

בחורף 1963-64 התקשר אלי נתן ארד, אחד ממהנדסי החברה הבכירים, וביקש שאסייר עמו כדי לבדוק את ציפוי הפנים של קו ה- "109. הקו הוא קו פלדה בקטע נהלל באורך של כ-5 ק"מ ובקוטר פנימי של "109 כאשר ציפוי פנימי של בטון בעובי של "½ על דופן הצינור.

נפגשנו במצר ונסענו לפתחו הדרומי של הקו ליד כפר יהושע. נכנסנו עם פנסים לקו, בעזרת סולם דרך פתח כניסה "20, עברנו את גיחון נחל נהלל בו עבדו אנשי הביצוע בתקוני בטון והתחלנו בביקורת כשאנו צועדים במעלה הצינור. הצינור היה נקי, המראה היה יפה וראינו את סימני החלקת הכפות של המכונה שביצעה את טיוח הצינור. בהליכה על צד הצינור שמענו חריקות של הבטון, מכיוון שהבטון היה יבש ולא דבוק לצינור בחלקו העליון. ידענו, שעם בוא המים הכל יסתדר. הלכנו כברת דרך ארוכה ופתאום ראינו גל מים שזורם לקראתנו. בתחילה לא הבנו פשר הדבר, אך מיד צעקתי לנתן לברוח. התחלנו בריצה לכיוון הפתח כשגל המים רודף אחרינו. רצנו בכל הכוח ואני חושב ששברנו את שיאי העולם בריצה. תוך כדי ריצתנו צעקנו לכל עבר "לברוח! לברוח!" מאחר וחשבנו שעובדי הביצוע עדיין עובדים בשטח. לבסוף, הגענו לפתח "20 שהיה לפני הגיחון ובו היה סולם וכל עוד נפשנו בנו, יצאנו החוצה. לא עברו מספר דקות וכל הצינור היה מלא במים. כשיצאנו ראינו שהשמים קודרים, נחל נהלל מוצף ובאיגוף גדול הגענו למכונית. רק לאחר כמה ימים התברר לנו שלקטע מצינור ה- "108 בקטע הצפוני מסוג 3-SP נכנסו מים לתעלה והציפו את הצינור. הצינור נפתח ומי הגשמים... הם אשר זרמו בגל גדול לקראתנו.

יום ההולדת למוביל

הנה לכם סקופ: אני הוא שקבעתי את תאריך הפעלתו של "המוביל הארצי", אך נתחיל מהתחלה. הצינור הראשון בקו ה- "108 הונח בשנת 1959 והראשון שהפעיל קטע מהקו, בשנת 1962, היה ישראל מדוצקי, מנהל אזור השומרון. המטרה הייתה לספק מים למעיינות ראש העין מקידוחי מענית, טירה וכפר-סבא. אטמו את הקו בין מענית לחגור, הניחו קו פלדה "24 על פני הקרקע מחגור למעיינות, בנו קיר בתוך הצינור באזור טירה, ברום 82+ מ' (רום ברכת קקון), חיברו את מפעל גבול המשולש לקו וכל עודפי המים במפעל גלשו מעבר לקיר, למעיינות. בשנים 62-1964 (עד הפעלת המוביל מהכינרת) נוספו לנגב דרך מפעל ירקון-נגב כ-40 מליון מ"ק והם אשר הצילו את הנגב מיובש.

הפעלת המשאבות באתר ספיר נעשתה בהצנעה, מחשש להתנכלויות הערבים למפעל. לאחר ההרצה הייתה מסיבה עם ראשי "מקורות", תה"ל והממשלה. באתר צלמון שוב נערכה הרצה למשאבות והמים הגיעו לאתר אשכול, לשערי קו ה-"108. באותה תקופה מאגרי אשכול לא היו מוכנים והמים זרמו בתעלה העוקפת. כל זאת במשך כחודשיים.

מילוי הקו החל וקיבלנו את המים במגוף מנשה, במצר ובתחנת זאב (מגוף תנובות טרם הורכב). במילוי הקו ניקזנו את המים לניקוזים ואנשי המעבדה בדקו את איכותם ואישרו הזרמתם. מתחנת זאב הזרמנו את המים מספר ימים למעיינות ראש העין בספיקה של כ-10.000 מ"ק/ש (מים מעוקבים לשעה) עד לקבלת האישור לאספקתם לדרום ולנגב.

הגיע היום לפתוח את המוביל לאספקת מים לנגב. חנוך קוסובסקי, מהנדס החבל, ניצח על המערכת מנצרת. אני קיבלתי הוראה להיות במצר, מרכז שליטת הקו. שלחתי את סגני, אברהם מקל ז"ל, לתחנת זאב לעזרתו של צבי גלזר מנהל התחנה וחיכיתי. קיבלתי טלפון מאסא שהיה בתחנת זאב להגיע לתחנה. נסעתי לתחנה וברמתיים קיבלתי באלחוט הודעה להתקשר מיד בטלפון לחנוך. התקשרתי, וחנוך הורה לי לחזור למצר. חזרתי. לאחר זמן קיבלתי בשנית טלפון מאסא: "מדוע אתה לא מגיע לתחנה? כולם מחכים ולא יפעילו עד שתגיע". עניתי, שקיבלתי הוראה מחנוך לחזור למצר. תשובת אסא הייתה נחרצת: "אני מנהל החבל ותגיע לתחנה!". נסעתי פעם שניה ובהגיעי לתחנה מצאתי מספר מהנדסי תה"ל ושח"ם, ואסא נתן לי הוראה להפעיל. הוראתי לשני מפעילים, לדורי ולבכור, לפתוח ידנית את המגוף לכיוון הקו המזרחי - לנגב וזאת, בתאום עם מצר והמערכת הכללית. בפתיחת המגוף ניגש אלי אחד הנוכחים (אחר כך התברר לי שהוא אלישע קלי ממתכנני תה"ל) ואמר לי: "בחור, אתה יודע שניתן להפעיל בחשמל?" עניתי: "נכון, אך בהפעלה ראשונה יש לפתוח בתחילה ידנית ורק אחר כך בחשמל". הוא אמר לי, "אתה צודק" וניגש הצידה. לאחר שהמגוף נפתח כ- 5% היה רעש אימים בתחנה משבירת האנרגיה. הפסקתי את הפתיחה הידנית ותוך תאום עם הגורמים השונים ניגשתי ללוח החשמל, לחצתי על הכפתור ופתחתי את המגוף. לאחר פתיחת המגוף חדל הרעש והשתררה דממה בתחנה. המתח פג וכולם חייכו. מעטים מהנוכחים התפזרו והשאר נסענו לאכול משהו קל בפתח-תקווה. תוך כדי הסעודה סיפר אסא שבדיוק היום זהו יום הולדתו והחלטנו לחגוג את האירוע המשמח בהזמנת "בקבוק" לשתייה. אינני יודע מה דחף אותי פתאום לקחת את הבקבוק ולרשום עליו "לרגל תחילת הפעלת אספקת המים במוביל הארצי" - "10.6.1964" והגשתי את הבקבוק לאסא וביקשתיו לחתום. אסא חתם וכך חתמו כל הנוכחים: אסא ברק –מנהל החבל, אלי בצר- מהנדס אספקת המים, צבי גלזר – מנהל תחנת זאב, יצחק פישר – מנהל יחידת אספקת מים דרום ירקון, אברהם מקל – סגני או אלישע קלי – מתכנן בתה"ל, יאיר מדוצקי (אנוכי) – מנהל קו "108, ואריה פורת – משח"ם. ובכך, קבעתי למעשה את תאריך הפעלתו של "המוביל הארצי" ופתיחת תקופה חדשה למשק המים בארץ.

בסוף הארוחה לקחתי את הבקבוק עמי. כשיצאתי לגמלאות רציתי להציג את הבקבוק ולא מצאתיו. "הבקבוק ההיסטורי" נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. לא ישנתי בלילות, מה עושים? האם יישארו בידי רק התמונות של הבקבוק? למזלי, לא זרקתי את הבקבוק. מצאתיו שוכן בווטרינה של הארון ומחייך אלי. ומאז, בכל שנה, אני חוגג את יום הולדתו ואת יום הולדתה של נכדתי הבכורה, שיר, ב- 10.6.1964.