חבל הירדן

הזרמת מים מותפלים צפונה ב"מוביל הארצי"
 

ערכו: דודו ספיר -  מהנדס אספקת מים חבלי, ונירית טופל – מנהלת מחלקת אספקת מים – סמנכ"ל הנדסה וטכנולוגיה

השנה, לראשונה בהיסטוריה, סופקו מים מותפלים ממתפיל חדרה לחיבורי צרכן של מרחב הצפון באמצעות "המוביל הארצי". הפעלת תחנת חדרה צפונה מהווה שינוי תפעולי משמעותי במערכת אספקת המים הארצית.
עיקר המים סופקו לחיבור חיפה וכפר ברוך.
הזרמת המים צפונה התבצעה בחודשים מרץ-אפריל. בחודשים אלה סיפקה "מקורות" כ-10 מלמ"ק מים מותפלים לחיבורים הנ"ל.

מטרות הפעלת תחנת חדרה צפונה:
 

• גיבוי אספקת מים למרחב הצפון
 
• ניצול וניוד עודפי מים בחודשי החורף
• אספקת מים דלי מלחים לאזור חיפה

הפעלת התחנה צפונה השנה הקטינה משמעותית את מליחות המים בתשלובת הקישון ואפשרה אספקת מים מושבים לחקלאות במליחות נמוכה מ-350 מג"ל כלורידים.
שינוי התפעול דרש היערכות וכלל ביצוע בדיקות הלמי מים במערכת, התקנת אביזרים לפריקת עודפי הלחץ וכיולם, אפיון מערך תפעול בין-מרחבי ייחודי לתפעול זה, הדרכת הבקרים בחדרי הבקרה ובמפק"ח (מרכז פיקוח חבלי) וניהול תפעול רציף על ידי מפק"ח חבל הירדן.
ההיערכות המקיפה והתפעול השוטף, אשר בוצעו בשיתוף פעולה מלא של המרחבים והמטה, הביאו להצלחת התהליך והיוו נדבך נוסף בגמישות התפעולית הנדרשת  במערך ה"מוביל הארצי החדש" בעידן ההתפלה.

תמונה מספר 1: סכמת תפעול המערכת בהזרמה צפונה

תמונה מספר 2: מאגר ותחנת חדרה  צילום: אלבטרוס

                               


תמונה מספר 3: יחידות השאיבה בתחנת חדרה

מערכת לסגירת חביות כלור בחירום

כתיבה וצילום: תהילה אשרי

בחבל הירדן קיימות מערכות הכלרה המבוססות על כלור גזי בספיקות גבוהות, כך שנעשה שימוש ביותר מחבית אחת בו זמנית. כידוע, כלור הינו גז רעיל, קורוזיבי, בעל השפעות בריאותיות שליליות כבר בריכוזים של PPM בודדים.
חבל הירדן שידרג בשנתיים האחרונות את מערכות ההכלרה באתרים "ספיר" ו"צלמון". הקו המנחה בעבודות השדרוג היה בקרת בטיחות גבוהה לעובדים ולמערכות ההכלרה. לפיכך, ובהתאם להנחיות בהוראת מהנדס ראשי, הותקנו במערכות ההכלרה מערכות אוטומטיות ואוטונומיות לסגירת חירום של חביות הכלור במקרה של דליפה. ב"אתר אשכול" הותקנה המערכת עם הפעלת "מפעל הסינון המרכזי". כבר בשנת 2007. 
המרכיבים העיקריים במערכת הם מגוף חשמלי או פניאומטי, המותקן על המגוף של החביות שנמצאות בעבודה, בקר וסוללת גיבוי. בעת קבלת אינדיקציה לדליפת כלור מחשי כלור או לחצני חירום, כל חביות הכלור המחוברות למערכת ההכלרה נסגרות על ידי המערכת לסגירת חביות בחירום, ובכך נמנעת הזרמה נוספת של כלור אל מקום הכשל. המפעיל בחדר הבקרה מקבל אינדיקציה ראשונה שהמערכת פעלה עם כניסת המערכת לפעולה, ואינדיקציה שנייה לתקינות פעולת המערכת, בתום תהליך הסגירה.
הטמעת המערכות כללה כתיבת תפ"מ (תיאור פעולת מערכת) לכלל התרחישים האפשריים ויישומו בתוכנת הבקרה של מערכת ההכלרה, ביצוע סימולציות של התרחישים השונים לבחינת תפקוד מערכת ההכלרה והמערכת לסגירת חירום והדרכות למפעילים ולאנשי התחזוקה.

"אתר צלמון" - מערכת סגירת חביות כלור בחירום, מותקנת על החביות בעבודה

אימות נקודות חשודות ב״מוביל הארצי״ באמצעות טכנולוגיה אלקטרו מגנטית

כתיבה וצילום: נעם בן-שוע ומיכל נגולה

צינור "המוביל הארצי" נמצא בשימוש כבר כחמישים שנה. אורכו של הצינור כ-86 ק"מ, כאשר 66 ק"מ ממנו הינו צינור בטון דרוך מסוג Embedded Cylinder Pipe, 4.5 ק"מ הינם צינור בטון מזוין והיתרה הינו צינור פלדה ומנהרות.
מזה תקופה ארוכה מקיימת חברת "מקורות" מדיניות של ניהול סיכונים, כאשר אחד הסיכונים המרכזיים הינו כשל פתאומי של צינור "המוביל הארצי". מהניסיון להבין ולהעריך משמעויות של אירוע שכזה עולה כי התוצאות העלולות להתפתח בגין כשל זה הינן כבדות ביותר ועלולות לכלול פגיעה בנפש, נזק רב לרכוש, פגיעה סביבתית רחבת היקף, פגיעה אפשרית בתשתיות מקבילות או חוצות (כבישים ראשיים, מסילות רכבת וכו'), זמן השבתה ארוך מאוד ונזק כספי גבוה מאוד.
בשונה מצנרת פלדה, שבה מנגנון הכשל הנפוץ הינו התפתחות נזילה נקודתית אותה ניתן לאתר ולתקן, התפתחות הכשל בצינור בטון דרוך אינה ליניארית ולמעשה אינה ניתנת לחיזוי. מבנה צינור הבטון הינו כזה שבעת הגעה לנקודת כשל קריטית עוברת חוליית הצנרת כשל מבני מקיף, הגורם להיבקעות החוליה כולה ולאיבוד כמויות גדולות של מים בספיקה גבוהה, בזמן קצר מאוד.
כחלק מתכנית ההפחתה של סיכון זה פועלים חבל הירדן ויחידת שירותי הנדסה מזה מספר שנים לאיתור אמצעים להערכת מצב צינורות בטון דרוך וניטור רציף למטרת מניעת כשל בלתי צפוי.
כחלק ממאמץ זה בוצעה בשנת 2008 בדיקה להערכת מצבם של גדילי הדריכה בקטע "המוביל הארצי", באורך של 15 ק"מ, מתחנת מצר לחציית נחל אלכסנדר. הבדיקה בוצעה על ידי חברה צרפתית בשם ADVITAM, אשר עשתה שימוש בציוד אלקטרומגנטי אשר הובל ידנית בתוך הצינור על גבי עגלה. 
בדיקה זו העלתה כי מתוך כלל הצינורות שבהם נבדקו חוליות (3,136) קיימים חמישה צינורות החשודים כפגומים. בצילום מטה ניתן לראות את ציוד הבדיקה איתו בוצעה הסקירה.

ציוד הבדיקה איתו נעשה שימוש ב-2008                     ציוד הבדיקה ב-2014     

לאור הסיכון הפוטנציאלי הגלום באותן נקודות חשודות התקבלה החלטה לבצע בדיקה מעמיקה של אותן נקודות,  וזאת במאמץ מרוכז במסגרת תכנית העבודה של הפסקת המוביל 2014. הכנת תכנית העבודה לבדיקה זו כללה מספר אתגרים משמעותיים.
הראשון מביניהם היה הכנת תכנית עבודה למבצע רחב היקף זה, תוך עמידה מלאה בלו"ז ההפסקה כולה. תכנית זו הייתה צריכה מחד להתחשב בזמני הניקוז הארוכים ומאידך לאפשר הבדיקה במועד המוקדם ביותר האפשרי, וזאת על מנת להותיר זמן לביצוע תיקונים, אם יתגלו ליקויים חמורים.
כחלק מההיערכות לתרחיש קיצון בוצעה עבודת הכנה מקיפה בשיתוף עם "שח"מ מקורות ביצוע". עבודה זו כללה בדיקה של תיק החירום, ציוד החירום והכנת תכניות הפחתת סיכונים למקרה של גילוי ליקויים חמורים אשר מחייבים תגובה מיידית בפרק זמן מוגבל.
לצורך ביצוע הבדיקה והפענוח התקשר חבל הירדן עם חברת Pure Technologies  הקנדית, אשר הינה המחזיקה הבלעדית כיום בידע ובציוד הבדיקה הנדרש לביצוע בדיקות אימות, לחמשת הצינורות "החשודים" כפגומים. 
על מנת להבטיח אמינות תוצאות הבדיקה נדרש היה לבצע כיולים לציוד הבדיקה. כיולים אלה בוצעו על גבי צינורות תקינים אמיתיים הקיימים בצלמון, ואשר הוצאו משימוש פעיל. הפרויקט כלל בניית מתקן כיול ייעודי על ידי חיבור שלוש חוליות צנרת במשקל 25 טון כל אחת על פני הקרקע ולאחר מכן ביצוע בדיקות עוקבות, תוך ניתוק גדילים באופן מכוון לטובת כיול מכשירי הבדיקה.
תכנית העבודה הדקדקנית החלה מיד עם תחילת הפסקת "המוביל הארצי", כאשר עם תחילת ההשבתה במקטע הדרומי החלו עבודות חפירה לחשיפת שלושה מקטעי צינור בסמוך ליישובים אחיטוב ואמץ. בשני המקטעים האחרים בוצעו בדיקות פנימיות היות שהם טמונים מתחת לכבישים. תכנית העבודה יושמה במלואה בהלימה כמעט מושלמת מול התכנון המקורי.
ניתוח תוצאות הבדיקות הראה כי מתוך חמשת המקטעים החשודים, בקטע אחד אכן קיימים בוודאות כשלים בכבלי הדריכה, אך כשלים אלה אינם מחייבים התערבות מיידית אלא המשך מעקב. דוח מפורט המשלב את תוצאות הבדיקות האלקטרומגנטיות, יחד עם בדיקות מעבדה נוספות לדוגמאות בטון ופלדה אשר נלקחו מחוליות מושבתות, יוגש בקרוב והמלצותיו ייבחנו.

פרוייקט טורבינה הידרואלקטרית ב״אתר מצר״

כתיבה וצילום: בן אזהרי, מהנדס מים

אספקת המים המסוננים מהכנרת למרכז הארץ מתבצעת בקטע שבין "אתר אשכול" לראש העין בגרביטציה, תוך ניצול הפרשי הגובה בין שני האתרים. עודפי הלחץ, הנוצרים כתוצאה מהפרשי הגובה הטופוגרפים הגדולים, נשברים כיום באמצעות מגופי ויסות ייעודיים.
כחלק מהליך חיסכון באנרגיה ופיתוח בר קיימא בחברה, חבל הירדן יזם פרויקט המנצל את לחץ עודף זה לייצור חשמל 'ירוק', על ידי התקנת טורבינה הידרואלקטרית מסוג "פרנסיס", שתחליף את מגופי הוויסות הקיימים.
הטורבינה תקבל את הלחץ הגבוה שבמעלה המגופים (כ-11 אטמוספרות) ותשבור אותו ללחץ הנדרש, על מנת לספק את המים דרומה (כ-7 אטמוספרות), וזאת על ידי סיבוב גנרטור המייצר חשמל.
הטורבינה, שהוזמנה מחברת ANDRITZ האוסטרית, בהספק של 560 kw, מתוכננת לייצר חשמל בהיקף של כ-2500 מגווט בשנה, ולהעבירם לרשת החשמל הארצית. ייצור זה הוא שווה ערך לשריפה של כ-1000 טון פחם בשנה בתחנת כוח של חברת החשמל, ומחליף אותו.
הטורבינה שהוזמנה הינה בעלת יכולת תפעול מתקדמת ומשתנה, המתאימה את עצמה לשינויי ספיקות ולחצים המאפיינים את ההזרמה ב"מוביל הארצי", על ידי מערכת ויסות פנימית. המערכת כולה תופעל מחדר הבקרה המרכזי של "המוביל הארצי", ולא תצריך הימצאות עובדים בשטח.
חברת "מקורות תשקיע בפרויקט כ-8 מלש"ח,  ובימים אלה מבוצעת התקנת הטורבינה בליווי נציגי חברת "אנדריץ".

דוגמא לטורבינה מסוג פרנסיס
                                       

שיקום מגוף ראשי – יחידה ב' – ״אתר צלמון״

כתב: אמנון איילון, מנהל יחידת תחנות

בתחנות הראשיות "ספיר" ו"צלמון" מותקנים מגופים ראשיים כדוריים ייחודיים בקוטר "40, מתוצרת חברת Von Roll.
בעקבות איתור של פגיעות קורוזיה בדפנות הפנימיות של המגופים וכן תקלות במיסוב המגופים, אשר הובילו להיתפסות של ציר המגוף במצב פתוח או לתקלות מסוג זמני סגירה ארוכים למגוף  -  הוחלט על שיקום המגופים הראשיים בתחנות. 
התהליך החל בשנה שעברה ונמשך גם השנה. כתבה זו עוסקת בשיפוץ המגוף הראשי של יחידה ב' ב"תחנת צלמון".
עבודות השיקום החלו כשבוע לפני הפסקת "המוביל הארצי" 2014 והסתיימו בתאריך 20.02.14.
עבודות השיפוץ, הפירוק וההרכבה בוצעו על ידי אנשי היחידה ובסיוע של צוות מכונאים מ"שח"מ מקורות ביצעו". הטיפול בבית המגוף בוצע על ידי מחלקת אחזקת ציוד מכאני ב"שח"מ מקורות ביצוע".
במסגרת הפרויקט בוצעו העבודות הבאות:
פירוק, ניקוי, בדיקת חלקים כללית, ניקוי חול ושִחזור שטחים של בית המגוף, ציפוי שטחים בצבע אפוקסי EP-2300, 
החלפת מיסוב למיסבים מדגם חדש שסופקו על ידי חברת ANDRITZ, החלפת חומר המיסוב מטפלון לאורוקוט, החלפת טבעת אטימה תפעולית, החלפת אטמים וטיפול בהברגות, הרכבה ובדיקת לחץ, הפעלה.
איכות העבודה שביצעו אנשי "שח"מ מקורות ביצוע" בשיקום בית המגוף הייתה גבוהה ומקצועית.
לאחר עבודות השיקום, המגוף הותקן בהצלחה והיחידה הוחזרה לזמינות.

צילום: יורם מימון

יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות

כיפת תפיסת מעיינות פוליה וסילוק מלח מהכנרת

מאת ד"ר דיאגו ברגר, ד"ר מאיר רום וד"ר רם פורת, יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות

עד סוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, מליחות הכנרת הייתה 350-400 מגכ"ל (מ"ג כלורידים לליטר), ריכוז הגבוה מדי לאספקה לשתייה ולהשקיה חקלאית. בשנת 1967, שלוש שנים אחרי תחילת הפעלת "המוביל הארצי", הושלם והופעל מפעל הטיית המעיינות המלוחים (ה.מ.מ., או "המוביל המלוח"). המפעל מטה את מי מעיינות טבחה (נור) וחמי טבריה, ומזרימם דרומה באמצעות תעלה פתוחה - שהוחלפה בשנים האחרונות לצינור שאורכו 22 ק"מ - לירדן התחתון. המפעל מטה בממוצע כ-17 מלמ"ש ובתוכם כ-56,000 טונות כלורידים בשנה - כשליש מכניסות המלח לאגם. לאחר הפעלת מפעל הה.מ.מ. ירד ריכוז המלח בכנרת, ונשאר מאז בטווח שבין 210-280 מגכ"ל, המתאים לשתייה ולהשקיית רוב הגידולים החקלאיים. במשך הזמן הורחב השימוש ב"מוביל המלוח" לניקוז השפכים המטופלים של צפת, טבריה, גינוסר ומגדל.
מעיינות מלוחים נובעים גם בקרקעית הכנרת. מעיין הברבוטים נובע מול טבחה, מעיינות פוליה צפונית לטבריה, ודליפות מים מלוחות נוספות מפוזרות בקרקעית האגם. המליחות של רוב המעיינות המלוחים, החופיים והתת-מימיים, הינה בסביבות 600-2,500 מגכ"ל, ואילו המליחות של חמי טבריה מגיעה קרוב לריכוז מי ים, כ-18,000 מגכ"ל. כלל מקורות המלח בכנרת מסתכם בשנה ממוצעת בכ–170,000 טונות כלור. יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות מנטרת מאז שנות ה-70 את ריכוזי המלח בנחלים, במעיינות החופיים והתת-מימיים, במפעל הה.מ.מ. ובכנרת עצמה, ומוציאה בכל שנה דו"ח על מאזני המים, המלח והאנרגיה באגם. דוחות אלו, וכן מודלים ותחזיות הנערכים ביחידה, מסייעים בניהול ממשק אגם הכנרת ובתפעולו.
כיפת איחוז המעיין התת-מיימי פוליה א', בקוטר של כ-10 מ', הותקנה מעל נביעת מעיין פוליה א' בבצורת של שנת 2005, כאשר מפלס הכנרת היה קרוב לקו האדום התחתון. הכיפה נועדה לתפוס את מי המעיין המלוחים (כ-2,500 מגכ"ל), ולהזרימם אל צינור הה.מ.מ. הטיית מי מעיין פוליה המלוחים תתרום בשנים הבאות לירידה הדרגתית של מליחות מי הכנרת.



כיפת איחוז המעיין התת-מיימי פוליה א' - הכיפה, בקוטר של כ- 10 מ', הותקנה מעל נביעת מעיין פוליה א' בבצורת של שנת 2005, כאשר מפלס הכנרת היה קרוב לקו האדום התחתון. כאשר הכנרת מלאה עד הקו האדום העליון, הכיפה נמצאת כ- 3.5 מ' מתחת לפני המים. הכיפה נועדה לתפוס את מי המעיין המלוחים (כ- 2,500 מגכ"ל, מוצגת מימין מפת מליחויות מסביב לנביעה), ולהזרימם אל צינור הה.מ.מ.


מפעל הטיית המעיינות המלוחים החדש
בשנים הקרובות ישופר מפעל הטיית המעיינות המלוחים מהכנרת, וישולב במתקני התפלה וטיהור שפכים:

• יוקם מתקן התפלה ביתניה, בסמוך לסכר אלומות.
• תעלת "המוביל המלוח" שהוחלפה בצינור 48 אינץ, על מנת להגדיל את כושר ההולכה של המפעל, מובילה את המים המוטים כיום ממעיינות נור (כ- 18 מלמ"ש) ותוביל את אלו שיוטו בעתיד מכיפת איחוז פוליה (כ-8 מלמ"ש) במליחות של 2,000-2,500 מגכ"ל למתקן ההתפלה ביתניה. הרכז ממתקן ההתפלה יוזרם לירדן הדרומי, בעוד שהמים המותפלים ישמשו להשקיה חקלאית.
• מעינות חמי טבריה, במליחות הקרובה למי ים (1 מלמ"ש במליחות 18,000 מגכ"ל) לא יותפלו, ויוטו בצינור נפרד לירדן הדרומי.
• השפכים המטופלים של צפת, טבריה, גינוסר ומגדל יופרדו מצינור ההטיה של המעיינות המלוחים. קולחי טבריה ומגדל יוזרמו למט"ש ביתניה שהוקם לאחרונה. כאשר יופעל המט"ש, הקולחין המטוהרים, במיהול עם המים המותפלים ממתפיל ביתניה, יסופקו להשקיה חקלאית בעמק הירדן.

כיפת איחוז המעיין התת-מיימי פוליה א' - הכיפה, בקוטר של כ- 10 מ', הותקנה מעל נביעת מעיין פוליה א' בבצורת של שנת 2005, כאשר מפלס הכנרת היה קרוב לקו האדום התחתון. כאשר הכנרת מלאה עד הקו האדום העליון, הכיפה נמצאת כ- 3.5 מ' מתחת לפני המים. הכיפה נועדה לתפוס את מי המעיין המלוחים (כ- 2,500 מגכ"ל, מוצגת מימין מפת מליחויות מסביב לנביעה), ולהזרימם אל צינור הה.מ.מ.

מפעל הטיית המעיינות המלוחים החדש

בשנים הקרובות ישופר מפעל הטיית המעיינות המלוחים מהכנרת, וישולב במתקני התפלה וטיהור שפכים:

1. יוקם מתקן התפלה ביתניה, בסמוך לסכר אלומות.

2. תעלת "המוביל המלוח" שהוחלפה בצינור 48 אינץ, על מנת להגדיל את כושר ההולכה של המפעל, מובילה את המים המוטים כיום ממעיינות נור (כ- 18 מלמ"ש) ותוביל את אלו שיוטו בעתיד מכיפת איחוז פוליה (כ-8 מלמ"ש) במליחות של 2,000-2,500 מגכ"ל למתקן ההתפלה ביתניה. הרכז ממתקן ההתפלה יוזרם לירדן הדרומי, בעוד שהמים המותפלים ישמשו להשקיה חקלאית.

3. מעינות חמי טבריה, במליחות הקרובה למי ים (1 מלמ"ש במליחות 18,000 מגכ"ל) לא יותפלו, ויוטו בצינור נפרד לירדן הדרומי.

4. השפכים המטופלים של צפת, טבריה, גינוסר ומגדל יופרדו מצינור ההטיה של המעיינות המלוחים. קולחי טבריה ומגדל יוזרמו למט"ש ביתניה שהוקם לאחרונה. כאשר יופעל המט"ש, הקולחין המטוהרים, במיהול עם המים המותפלים ממתפיל ביתניה, יסופקו להשקיה חקלאית בעמק הירדן.

בצורת קיצונית באגן ההיקוות של הכנרת בחורף 2013-14

מאת ד"ר מאיר רום, ד"ר דיאגו ברגר, אדם לב וד"ר רם פורת, יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות

חורף 2013-14 היה השחון ביותר בצפון הארץ מאז תחילת המדידות לפני 87 שנה, בשנת 1927. בגליל העליון, למשל, ירדו רק כ-40% מהממוצע הרב שנתי (285 מ"מ בכפר גלעדי), ובהפסקות כל כך גדולות בין אירועי הגשם, שכמות הנגר העילי הייתה מזערית. כתוצאה מכך, כמות המים שנכנסה לכנרת מהנחלים ומגשם ישיר בחודשים אוקטובר-אפריל (כ- 130 מלמ"ק) הייתה רק כ-35% מהממוצע הרב שנתי. בהתאם, מפלס הכנרת עלה בחורף 2013-14 ב-40 ס"מ בלבד, וכמות המים הזמינים (סה"כ המים הנכנסים לאגם בגשם ישיר או בנחלים בהפחתת המים האובדים בהתאיידות) לכנרת בכל השנה ההידרולוגית 2013-14 צפויה להיות כ-30 מלמ"ק, לעומת ממוצע רב שנתי של 330 מלמ"ק, ושיאים שנתיים מעל 1,000 מלמ"ק. בשנים האחרונות פיתחה יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות של "מקורות", בשיתוף עם "השירות ההידרולוגי", אינדקס בצורת (SPI – Standardized Precipitation Index), המבטא את כמויות הגשמים השנתיות, ביחס להתפלגות הרב שנתית. ערך אינדקס הבצורת באגן ההיקוות של הכנרת הגיע בחורף 2013-14 לשפל של 2.8 - SPI, הנמוך ביותר מאז החלו מדידות הגשם בשנות ה-20 של המאה הקודמת. על פי המודל, הסתברותו של ערך SPI כה נמוך מוערכת כפעם ב- 400 שנה.

יבולי הגשם השנתיים בתחנת כפר גלעדי בגליל העליון מאז שנת 1927. חורף 2013-14, השחון ביותר בהיסטוריה, מסומן בעמודה האדומה מימין.

השתנות המפלסים השנתיים (מאוקטובר עד ספטמבר) בכנרת בשנות בצורת (2001-2, 2013-14) ובשנים ברוכות (2002-3, 2003-4, 2011-12, 2012-13) מייצגות. החורף של שנת 2013-14 (קו חום) היה השחון אי פעם, ומפלס הכנרת עלה בו ב-40 ס"מ בלבד. הקו המקווקו מתאר את המפלס החזוי (נכון למרס 2014) בהמשך השנה ההידרולוגית (עד אוקטובר 2014) לפי תוכנית שאיבה שנתית של 150 מלמ"ק למוביל הארצי. הקו האדום העליון הוא המפלס שמעליו עלולות להתרחש הצפות בחופי הכנרת. הקו הירוק מסמן מפלס-יעד אקולוגי, אליו יש לשאוף להגיע בסוף כל שנה הידרולוגית (30 בספטמבר). הקו האדום התחתון הינו מפלס מינימאלי מנהלי, ממנו רצוי לא לרדת. הקו השחור הינו המפלס שמתחתיו ייגרמו שיבושים תפעוליים בשאיבת המים מהכנרת ל"מוביל הארצי".

הפרשי מפלסים רב שנתיים בכנרת - חוף צנברי במפלס נמוך (שנת 2001, מימין) ובמפלס גבוה (שנת 2004, משמאל)

פיתוח אינדקס זיהום נחלים באגן ההיקוות של הכנרת

מאת ד"ר מאיר רום, ד"ר דיאגו ברגר וד"ר רם פורת, יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות

נחלי אגן ההיקוות של הכנרת, המנקזים את מי הנביעות ואת נגר הגשמים, מסיעים לכנרת חומרים ממקורות טבעיים וממקורות אנתרופוגניים (זיהום מעשי יד אדם). לכמויות של חומרים אלו וליחסים ביניהם יש השפעה מכרעת על הכימיה, הביולוגיה והאקולוגיה של הכנרת, ועל איכות המים המסופקים ממנה לשתייה ב"מוביל הארצי" ובמפעלי אספקה אחרים. ניטור מקוון של מי נחלי אגן ההיקוות מאפשר להתריע מיידית על חדירת זיהום סביבתי או מכוון, ולהפעיל נוהלי חירום. ניטור ידני ואוטומאטי ובדיקות מעבדתיות שבועיות מאפשרים לחשב את עומסי הנוטריאנטים הנכנסים לכנרת, ולנתח שינויים רב שנתיים אקלימיים והידרולוגיים. הניתוחים מאפשרים להצביע על מגמות השתנות איכות המים, המיוחסות הן לתהליכים האקלימיים הטבעיים, והן לשינויים בפעילות התעשייתית, החקלאית והמשמרת באגן ההיקוות של הכנרת בעשורים האחרונים. ביחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות פותח אלגוריתם ייחודי המשקלל ברציפות את הנתונים המקוונים מהחיישנים האוטומטיים בתחנות הניטור, והמייצר אינדקס דקתי של איכות מי הנחל. חריגת ערך האינדקס מעבר לספים שנקבעו מראש, מייצרת התרעה המשודרת אוטומאטית לחדר הבקרה ולמכשירי הטלפון הסלולריים ולמחשבים הניידים של המורשים, ומופעלים, לפי הצורך, נהלי החירום.

בתמונות: דיגום ידני, אוטומאטי ומקוון בנחלי אגן ההיקוות של הכנרת - כל נחלי האיתן באגן ההיקוות של הכנרת נדגמים אחת לשבוע, ונחלי האכזב בעת שיטפונות, באופן ידני (תמונה עליונה ימנית). בתחנות הניטור האוטומאטיות (תמונה עליונה שמאלית), מי הנחל נדגמים אוטומאטית באופן שעתי לבקבוקים הנתונים בקרוסלה ייעודית מקוררת (תמונה תחתונה ימנית). הבקבוקים נאספים אחת לשבוע לבדיקה מעבדתית שגרתית של נוטריינטים ומזהמים במים. בכל תחנת ניטור מותקנת שוקת, לתוכה מוזרמים ברציפות מים-נבדקים מהנחל (תמונה תחתונה אמצעית). בשוקת טבולים חיישני איכות מים מסוגים שונים (טמפרטורה, הגבה, מוליכות חשמלית, פוטנציאל חמצון-חיזור, עכירות, בליעת קרינה אולטרה-סגולית, ריכוז האמוניה). במקרה שמערכת השידור (תמונה תחתונה שמאלית) מעבירה שדר התרעה על חריגה מנתוני הנורמה של החיישנים הרציפים, צוות הדיגום יוצא לתחנת הניטור, אוסף את הבקבוקים המקוררים מהדוגם האוטומאטי, ומביאם למעבדת אגן ההיקוות ולמעבדה המרכזית, לבדיקה דחופה של תכולת מזהמים במים.

אינדקס איכות מים בנחלים - חריגת ערך האינדקס מעבר לספים שנקבעו מראש (תחומים צהוב ואדום בפאנל העליון) מייצרת התרעה המשודרת אוטומאטית לחדר הבקרה ולמכשירי הטלפון הסלולריים ולמחשבים הניידים של המורשים, ומופעלים, לפי הצורך, נהלי החירום.

מחקר אפיון אוכלוסיות חיידקים אינדיקטוריים וגורמי מחלות בביופילם על דופן צינורות "המוביל הארצי"

ד"ר דלית ויזל-אוחיון, ד"ר דנה עטיה גליקין, ד"ר עודד סוואד, יחידת המעבדות ואגן ההיקוות. ד"ר סמיר חטוקאי, מחלקת איכות המים, חבל הירדן. פיני ליטמן, מחלקת איכות המים, מרחב המרכז.

חיידקים אינדיקטוריים משמשים כסמן עיקרי לניטור זיהום במי שתייה. עם זאת, נוכחותם במערכות מי שתייה אינה מעידה בהכרח על הימצאות של חיידקים פתוגניים (גורמי מחלות), או שמקור הזיהום הינו חיצוני. במחקר זה אנו בודקים האם החיידקים האינדיקטוריים E. coli, Enterococcus faecalis, ו- Pseudomonas aeruginosa, וכן חיידקים מהמינים הפאתוגניים  Salmonella enteric ו-Shigella spp נמצאים בביופילם הגדל על הדפנות הפנימיים של צינורות "המוביל הארצי". במסגרת המחקר דגמנו צברי חיידקים ומשקעים מצינורות "המוביל הארצי" בעת הפסקות "המוביל הארצי" בשני החורפים האחרונים (ינואר-פברואר בשנים 2013 ו-2014). מיני החיידקים זוהו בשיטות ביו-מולקולאריות מתקדמות, שהוטמעו בשנים האחרונות במעבדה המרכזית של "מקורות". המדגמים שנאספו מפני השטח של צינורות ממנהרת עילבון, ממאגר אשכול (גשר ב'), מקרקעית מאגר המים המסוננים ב"אתר אשכול", מתחנת מנשה, מתחנת מצר ומתחנת זאב נמצאו עד כה נקיים מחיידקים אינדיקטוריים או פתוגניים. בארבעה מדגמים ממנהרת מנשה בשנת 2013 נמצאו חיידקי E. coli במשקעים וחיידקי Pseudomonas aeruginosa בדוגמאות מים. בסקר של שנת 2014 לא נמצאו על הדפנות של מנהרת מנשה או בדוגמאות בנפח של 100 ל' מהמנהרה חיידקים מסוג זה.

ד"ר דנה עטיה גליקין וד"ר מהמעבדה הבקטריאלית ביחידת המעבדות ואגן ההיקוות, עודד סוואד, דוגמים קרומי ביופילם בדופן מנהרת עילבון של המוביל הארצי, פברואר 2014. צילום: ד"ר דלית ויזל אוחיון

הדברה ירוקה של נברנים בבקעת בית נטופה הודות ל-50 תיבות הקינון לתנשמות ובזים שהתקינה "מקורות" לאורך תעלת "המוביל הארצי"

גדי זעירא, ירון פיטקובסקי וד"ר רם פורת, יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות, יהודה אלזרע, ליאון מרדכי, יחידת מובלים, חבל הירדן

בסוף 2010 ותחילת 2011 התקנו לאורך תעלת נטופה ובהיקף של "אתר אשכול" 50 תיבות קינון של תנשמות ובזים, להדברה ביולוגית של מכרסמים בשטחים החקלאיים בבקעת בית נטופה. בשתי עונות הקינון הראשונות, בחודשים מרס-אוגוסט 2011 ו- 2012, סקרנו ביחד עם אנשי "החברה להגנת הטבע" ומרכז הצפרות הלאומי את כל התיבות, וטיבענו גוזלים ובוגרים לשם מעקב אחריהם בעתיד. זוג תנשמות מקנן יכול להדביר עד כ-5,000 נברנים בשנה, אולם ידוע שבאזורים רבים בארץ חסרים לתנשמות אתרי קינון מתאימים. התקנת אתרי הקינון המלאכותיים (תיבות הקינון) לאורך תעלת נטופה ובאזור אתר אשכול נועדה לאפשר לאוכלוסיית התנשמות להתרבות ולהחליף בהדרגה את ההדברה הכימית בשדות בקעת בית נטופה, הגורמת להרעלה עקיפה של ציפורים ויונקים ועלולה אף לזהם את מקורות המים. בעונת הקינון השנייה (אביב-קיץ 2012), ב- 10 (30%) מ-33 תיבות קינון תקינות לאורך תעלת נטופה היו קינים פעילים של תנשמות, וב- 8 תיבות (24%) היו קינים פעילים של בזים מצויים. 3 קיני בז מצוי (9%) ננטשו במהלך העונה. מספירת הביצים והגוזלים בקינים בעונת 2012, מספר הפרחונים (גוזלים מתבגרים שעזבו את הקן) של התנשמות הוערך כ-50, ושל הבזים המצויים כ-20. בשנת 2013 הייתה הצלחת הקינון של התנשמות והבזים דומה. למיזם יש תועלות סביבתיות וחברתיות, והוא תואם את מדיניות חברת "מקורות" לניהול ופיתוח בר קיימא.

שלושה מיני עופות מקננים בתיבות הקינון לאורך תעלת נטופה – תנשמת, בז מצוי ודרור הבית.

צילומים – רם פורת, גדי זעירא וירון פיטקובסקי.