בימים אלה מציינת "מקורות" יובל להקמת "המוביל הארצי" – עורק המים הראשי במדינה ואחד ממפעלי התשתית הגדולים ביותר של המאה ה-20. "המוביל הארצי" הוקם כדי לתת מענה לתנאים השוררים בישראל: מיקום גיאוגרפי על סף המדבר, שוני רב בכמויות ובתפרושת הגשם והעובדה שבצפון קיימים מקורות מים טבעיים שפירים, החסרים בדרום השחון. עם הקמתו נועד "המוביל הארצי" לספק בעיקר מי השקיה לדרום הארץ, אבל במשך הזמן הלכו וגדלו כמויות המים שסופקו כמי שתייה.
כיום מקימה "מקורות" את "המוביל הארצי החדש", אשר קולט מי ים מותפלים מהמתקנים שלאורך רצועת החוף, מחבר אותם למערכת המים הארצית ומחולל מהפכה במשק המים בישראל: לא עוד הזרמת מים מצפון לדרום כי אם ממערב למזרח ומשם לכל הכיוונים.
"המוביל הארצי"
עובדות...
- "המוביל הארצי" נחנך ב-10.6.1964. "מקורות" החלה את בנייתו בשנת 1953.
- חנוכתו הוצנעה בשל החשש מהתנגדות המדינות השכנות.
- הרעיון להקמת "המוביל הארצי" נולד בעקבות בקשתו של ד"ר ארתור רופין - ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית וחבר בדירקטוריון הראשון של חברת "מקורות" - להגיש לו תכנית להשקיית הנגב. הבקשה הייתה בשנת 1939 והתכנית כונתה "תכנית הפנטזיה". מתכנני המפעל ומגשימי "תכנית הפנטזיה" היו לוי אשכול – המנהל הראשון של החברה ולימים ראש הממשלה, פנחס ספיר – המנהל השני של החברה ולימים שר האוצר, ושמחה בלאס – מהנדס מים.
- "המוביל" הארצי מגיע עד תחנת מעיינות הירקון בראש העין, שם הוא קולט מי קידוחים ממאגרי מי תהום, חובר לשני "קווי ירקון-נגב" (שהקמתו הושלמה בשנת 1956) ומזרים את המים עד מצפה רמון שבנגב. קו מים שלישי מזרים מים לגוש דן. מפעלי מים אלה יוצרים את מערכת המים הארצית. במבצע התכנון והבנייה נדרשו אנשי "מקורות" להתמודד עם אתגרים הנדסיים מורכבים ביותר, ביניהם הפרש גבהים, שטחים הרריים, מעברי נחלים וקרקע סלעית קשה לחפירה.
- תחנת השאיבה הראשונה בתוואי "המוביל הארצי" נמצאת ב"אתר ספיר". התחנה מעלה את המים מעומק מרבי של 215.50 מטר מתחת לפני הים לגובה של 44 מטרים מעל פני הים, וב"תחנת צלמון" מועלים המים כ-100 מטרים נוספים - סה"כ כ-360 מטרים.
- תוואי "המוביל הארצי" חוצה את ערוצי נחל עמוד ונחל צלמון באמצעות גיחונים (סיפונים הפוכים), מסיבות ביטחוניות וכדי למזער את הפגיעה בנוף. בנחל עמוד, שעומקו כ-150 מטר, הניחו העובדים במבצע נועז ומסובך במיוחד צינורות פלדה צמוד לגדות הנחל, כאשר הזרמת המים בהם פועלת על פי חוקים פיזיקליים - כוח הכבידה וחוק הכלים השלובים: המים יורדים מעברו האחד של הנחל ועולים אל עברו האחר.
- מ"תחנת ספיר" מוזרמים מי הכנרת בתעלות פתוחות לעבר "אתר אשכול", שבו מבצעת "מקורות" טיפול במי הכנרת הגולמיים כדי להבטיח איכות מים גבוהה. הטיפול באיכות המים מתבצע באתר בשני מאגרים וב"מפעל הסינון המרכזי" – מהמתקדמים מסוגו והרביעי בגודלו בעולם. בתום הטיפול איכות המים הגבוהה היא ברמה בין-לאומית. לאחר הטיפול ב"אתר אשכול" מוזרמים המים לרחבי הארץ במערכת סגורה כדי לשמור על איכותם.
- כיום מקיה "מקורות" את "המוביל הארצי החדש", אשר קולט מי ים מותפלים מהמתקנים שלאורך רצועת החוף, מחבר אותם למערכת המים הארצית ומחולל מהפכה במשק המים בישראל: הזרמת מים מצפון לדרום כי אם ממערב למזרח ומשם לכל הכיוונים.
...ומספרים
- אורך "המוביל הארצי" כ-130 ק"מ
- עלות הקמתו הייתה כ-420 מיליון ל"י (כ-4 מיליארד ₪)
- כ-2.5 מיליון ימי עבודה הושקעו בו
- הועסקו בהקמתו למעלה מ-4000 עובדים
- נחפרו כ-7 מיליון ממ"ק עפר
- נחצבו כ-1.7 מיליון ממ"ק סלע
- נוצקו כ-500 אלף ממ"ק בטון
- הושקעו כ-75 אלף טון פלדה
- הונחו כ-15 אלף צינורות בטון ופלדה
- כיום מסופקים יותר מ-80% ממי "המוביל הארצי" כמי שתייה.
- השאיבה מהכנרת משתנה בהתאם לכמויות הגשמים ולצרכים השונים.
- בשנה שבה כמות הגשמים ממוצעת מוליך "המוביל הארצי" כמות של כ-380 מליון קוב מים.
- בעונת החורף 2004-5 שאבה "מקורות" מהכנרת ל"מוביל הארצי" כמות שיא של כ-525 מיליון מ"ק מים
- בשנת 1999 שאבה "מקורות" מהכנרת ל"מוביל הארצי" כמות מינימום של כ-95 מיליון מ"ק.
צילום מארכיון מקורות
הגיחון
"המוביל הארצי" חוצה בדרכו את נחל עמוד ואת נחל צלמון. "מקורות" התגברה על מכשולים טבעיים אלה בעזרת פתרון יצירתי ונועז:
מי "המוביל הארצי" נשפכים מתחנת השאיבה "ספיר" אל תעלה פתוחה המכונה "תעלת הירדן". תעלה זאת חצובה כמעט כולה בסלע, בשיפולי ההר, ואורכה כ- 17 ק"מ. המים זורמים ב"תעלת הירדן" בכוח הכבידה (הגרוויטציה), בעומק של 2.70 מטר. אלא ששני ערוצי נחלים עמוקים חוצים את דרכה של "תעלת הירדן" הפתוחה: נחל עמוד, שעומקו כ- 150 מ', ונחל צלמון, שעומקו למעלה מ- 50 מ'. עומקם של הנחלים חייב את מתכנני "המוביל הארצי" למצוא פתרון שיתגבר על מכשולים טבעיים אלו ויאפשר זרימה שוטפת של המים. בתחילה היו מי שחשבו על בניית אקוודוקט. פתרון קל ופשוט ליישום. אלא שבשל סיבות ביטחוניות נגוז הרעיון. ואז הגיע פתרון "הגיחון": קטיעת מהלכה הרצוף של התעלה והעברת המים דרך צינורות פלדה שצורתם כשל סיפון הפוך, גיחון, הפועל לפי חוק "הכלים השלובים". כלומר, המים יורדים מעברו האחד לתחתית הנחל ועולים אל עברו השני, הנמוך יותר, ומתחברים אל המשך הזרימה בתעלת הירדן הפתוחה. בפועל, עבודות החציבה וחיבור הצינורות היו קשות, סבוכות ומסוכנות, במיוחד בכל הקשור לנחל עמוד.
עמוד מתח גבוה
השיפוע של מדרונות נחל עמוד, המתקרב במקומות רבים ל-100%, חייב "לעגן" את החוצבים אל ההר בחבלים וביתדות. המדרונות התלולים רושתו ברשת מגן, להבטחת חייהם של החוצבים ולמניעת הידרדרות סלעים במדרון התלול. בנחל צלמון, הממוקם דרומית לנחל עמוד, המדרונות אינם כה תלולים, ולפיכך התקנתם של הצינורות בגיחון צלמון הייתה "יחסית" קלה יותר.
ראשית היה צורך לחצוב ערוץ בקניון נחל עמוד ולהתקין בתעלה - בעומק של כ-5 מטר וברוחב של כ–10 מטר - צינור יצוק בטון סביב, שאורכו כ-700 מ' וקוטרו 3.10 מ'. תפקידה של התעלה היה לשמש נקודת מוצא דרכה יגיעו המים ויישפכו אל הגיחון. לאחר החציבה נוצקה על הערוץ ריצפת בטון ומעליה הונחו פסי ברזל. אלה נועדו להבטיח הורדה תקינה של הצינורות. הם הותקנו בקפידה ובדייקנות רבה, בלא לחרוג יותר מכ-2 ס"מ לכל צד מהתוואי שנקבע להם. לצורך הורדת הצינורות הותקנה עגלה מתפרקת מיוחדת בת 4 גלגלים. אל הגלגלים חובר כל אחד מצינורות הפלדה במשקל של 10 טון. הצינור הורד על גבי העגלה עד לתחתית הנחל בעזרת כננת שהוצבה בראש הצוק, וחובר אל הצינור שקדם לו. כל צינור נבדק לאחר ההורדה, רותך אל קודמו ו"הונצח" בצילומים רדיוגרפיים. רק לאחר שאושרה תקינותו, הוא כוסה בבטון. יציקתן בגיחונים של כמויות בטון מרובות, חייבה שימוש בשיטות רבות ומגוונות של העברת הבטון, לרבות הובלה באמצעות קרוניות, ברכבל הרים ובצינורות שרוולים.
לקריאת המקורות שלנו / יורם טהר-לב
לקריאת הקו הירוק / חיים חפר
לקריאת שני סיפורים אישיים של יאיר מדוצקי, גמלאי "מקורות", הקשורים להקמת "המוביל הארצי"