חבל הירדן

פרויקט "קו בקעת נטופה": שיקום הכנרת ותגבור אספקת המים לצפון ישראל

 

במשך רוב שנות קיומה של מדינת ישראל, אגם הכנרת היה שם נרדף למקור מים מתוקים שפירים, למשקי הבית ולחקלאות. מאז השלימה "מקורות" את הקמת "המוביל הארצי החדש", מגה - פרויקט שהכניס את מדינת ישראל לעידן ההתפלה, התלות של מדינת ישראל בכנרת כמקור מים מרכזי פחת משמעותית. מדוע, אם כן, מדינת ישראל ו"מקורות" רואים במפלס המים הנמוך בכנרת בשנים האחרונות כבעיה שיש לטפל בה? וכיצד מתכוונת "מקורות" לעשות זאת? המאמר הנוכחי ידון בשתי השאלות הללו.
אחת התוצאות של הבצורת שפקדה את ישראל בשנים האחרונות, ואת צפון המדינה בפרט, היא ירידה משמעותית במפלס הכנרת. נכון להיום, חסרים באגם מעל חמישה מטרים של מים עד לקו האדום העליון. מקורות המים הטבעיים התורמים למילוי האגם הם הירדן ונחלי הצד. התחזיות האקלימיות מצביעות על כך שכמויות המים הנקלטות באגן ההיקוות של הכנרת צפויות להמשיך ולרדת, וזאת לצד הידלדלות מקורות מים נוספים בסביבת הכנרת ובצפון הארץ בכלל. בנוסף, צריכת המים באזור הכנרת (לבית, לחקלאות ולתעשייה) צפויה לעלות בשנים הקרובות, כמו גם מחויבותה של ישראל, מתוקף הסכם השלום, לספק מים לממלכת ירדן. לאור שתי הערכות אלה, הוכרז על הקמת פרויקט תשתית לאומי לשימור הכנרת וסביבתה. לפרויקט שתי מטרות: הראשונה, לשמור על איזון המערכת האקולוגית באזור הכנרת ובצפון הארץ בכלל; השנייה, שימור הכנרת כמקור מים אסטרטגי למשק המים בישראל. שימור כניסות מים חשוב לחילוף המים בכינרת, ולשימור רמת המליחות המתאימה לשימוש לצריכה ביתית, לתעשייה ולחקלאות.
לאור העובדה כי כניסות המים לכנרת פוחתות, והצריכה גוברת, שימור הכניסות לכנרת מחייב ייבוא ממים ממקורות חיצוניים. וכך, לראשונה בתולדות משק המים בישראל, מתוכננת הובלה מסיבית ושיטתית של מים ממרכז הארץ לצפונה.
מכיוון שמתקן ההתפלה הצפוני ביותר בישראל ממוקם בחדרה (מפעל התפלה בגליל המערבי עדיין בשלבי תכנון), הפרויקט כולל פיתוח מערכת הולכת מים ממרכז הארץ צפונה על ידי הקמת מאגרי מים גדולים בפריסה ארצית והנחת קו מקביל בקטרים שונים בתחום תכנית "המוביל הארצי".
בשלב זה, המערכת מתוכננת כך שתוכל להעביר את עודפי ההתפלה, הקיימים בעיקר בעונת החורף, בה לא מתבצעת השקייה, מהמערכת הארצית לטובת הזרמה לכנרת. המערכת מתוכננת כך, שתאפשר בעתיד להמשיך את המערכת צפונה, לטובת אספקה לאזור מעלה הכנרת, ולתגבור האספקה לצפון מדינת ישראל. מים מהמערכת הארצית יגיעו עד מאגר אשכול בבקעת בית נטופה שבגליל התחתון.
בשלב הראשוני, נבנית מערכת שתוזן מ"המוביל הארצי". מערכת זו תעביר מים באמצעות תחנת שאיבה וקו ראשי לכיוון צפון. התוואי יעבור דרך מאגר המים המסוננים באתר אשכול, ובמקביל לתעלת נטופה, שהנה חלק ממערכת "המוביל הארצי". התוואי מתוכנן לעקוף את עילבון מדרום ולחצות את כביש 65 במנהור, ולאחר מכן להמשיך צפונה. המים יוזרמו לכינרת דרך הנחלים הזורמים אליה ממערב. בעתיד קיימת אפשרות להמשיך את הקו צפונה, ולחברו למפעלים האזוריים של "מקורות". מהלך זה יגביר את אמינות האספקה לצרכנים, בכך שייתן מענה במקרים של חוסרי מים מקומיים או אזוריים. המערכת תוכננה לשני משטרי אספקה, אחד לקיץ ושני לחורף, בהתאם לכמות המים העודפים הזמינים במערכת הארצית.
חבל הירדן של "מקורות" החל בתכנון אינטנסיבי של הקו, ובהקמתו בלוחות זמנים צפופים, תוך שימוש בשטחי אתר אשכול ובשטחי רצועת תעלת נטופה. "מקורות" כבר החלה בהנחתו של צינור מים בקוטר 64 אינץ' לסניקת עודפי מים מותפלים מאתר אשכול. העבודות על הצינור ועל תחנת השאיבה צפויות להסתיים בעוד כשנתיים.
במקביל, "מקורות" מקדמת תכנון תחנות שאיבה ובריכות נוספות בין ראש העין לאתר אשכול, אשר יאפשרו להעביר לצפון הארץ עודפי מים מהמערכת הארצית וממתקני ההתפלה, בעת הצורך. מערך זה ישפר את יעילות התפעול של המערכת הארצית, את אמינות האספקה לצרכנים, ואת היכולת להגן על הכנרת ועל אגן ההיקוות שלה בתקופות משבר.
עלות הפרויקט בשלב הראשוני היא כ-300 מיליון שקלים מהתקציב השוטף של הפיתוח ב"מקורות", כאשר ההשקעה בפרויקט הכולל נאמדת בכמיליארד שקלים.

 

מקור: אתר האינטרנט של "מקורות", צילום: זיו כהן

 


 


השפעת רעידות אדמה שהתרחשו בצפון הכנרת בחודש יולי 2018 על מליחות המים במעיינות נור

 

כתבו: ד"ר מאיר רום, תהילה אשרי-ארנון, כרמית עודי זילכה, יוני עמר, גלי נדיר, ד"ר רם פורת, יחידת המעבדות ואגן ההיקוות, חבל הירדן, מקורות

 

יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות, ביחד עם יחידת התחנות בחבל הירדן, מנטרת באופן הדוק את שינויי המליחות במעיינות המלוחים בגדות ובקרקעית הכנרת, ובמפעל הטיית המעיינות המלוחים (ה.מ.מ), המזרים את מי מעיינות נור, מעיין פוליה מכיפת האיחוז ומעינות חמי טבריה אל הירדן הדרומי לכיוון ים המלח (איור 1).
בחודש יולי 2018 התרחשו סדרות של רעידות אדמה באזור הכנרת (איורים 2, 3 ופאנלים תחתונים באיורים 4 ו- 5). אנחנו מדווחים כאן על תצפית ראשונית לגבי עלייה במליחות מי מעיין הסרטן העיוור (מעיינות נור באתר טבחה) החל מה- 4.7.18, מועד בו אירעו שתי רעידות אדמה חזקות יחסית בתחילת גל הרעידות של יולי 2018. במעיינות המלוחים האחרים המנוטרים בצפון ובמערב הכנרת (ברבוטים, פוליה וחמי טבריה), לא נרשמו בחודש האחרון שינויים דומים במליחות המים.
באיור 3 מוצגים מוקדי רעידות האדמה שהיו בצפון הכנרת בעוצמה מעל 2 ריכטר, במרחק כ- 2-5 ק"מ ממעיינות נור. מצוינים באיור בתיבות צהובות הנתונים של שתי הרעידות החזקות יותר שהתרחשו ב- 4.7.18: לפנות בוקר (04:50, בעוצמה 4.2 ריכטר) ובערב (22:45, בעוצמה 4.5 ריכטר). בין רעידת הבוקר לרעידת הערב בתאריך זה החלה עלייה מתונה במוליכות החשמלית (EC) של מעיין הסרטן העיוור (איור 3), כפי שנמדדה בחיישן EC רציף שהותקן במעיין בסוף חודש יוני. מייד לאחר רעידת הערב, חלה עלייה חדה בערכי המוליכות החשמלית של המעיין שנרשמו במכשיר הרציף, מכ- 7,000 לכ- 9,000-10,000 מיקרוסימנס/ס"מ (איורים 4, 5). ערכים גבוהים אלו  ממשיכים להימדד מאז במעיין.
עלייה במליחות המים נרשמה גם בנקודת איחוד מעיינות נור, בה מתמזגים מי מעיין הסרטן העיוור, שתורם את רוב המים והמלח, עם מי המעיין המתוק ועין 7, בכניסה לצינור מפעל ה.מ.מ. הדבר עולה ממדידות השדה השבועיות של המוליכות החשמלית וממדידות המעבדה השבועיות של ריכוז הכלורידים (משולשים ירוקים ועיגולים תכולים בהתאמה באיורים 4 ו- 5) בנקודה זאת, שנערכו לפני ואחרי רעידות האדמה שאירעו ב- 4.7.18.
יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות ממשיכה לנטר באופן הדוק את שינויי המליחות במעיינות המלוחים בגדות הכנרת ובמפעל הטיית המעיינות המלוחים.




איור 1 – המעיינות המלוחים השופעים לכנרת (עיגולים קטנים כתומים) והמוטים (עיגולים צהובים גדולים) למפעל הטיית המעיינות המלוחים (ה.מ.מ., מסומן כקוו כתום) המזרים את המים לירדן הדרומי לכיוון הכנרת. מספרים באדום - ריכוז כלורידים (מ"ג\ל'). מספרים בשחור או לבן – כניסת או יציאת כלורידים (טון\שנה).




איור 2 – מיקום רעידות האדמה בעוצמה הגבוהה מ-2.0 בסולם ריכטר, שהתרחשו בכנרת בחודש יולי 2018. עוצמת הרעידות לא עלתה על 4.5 בסולם ריכטר. נתונים מעובדים מהמכון הגיאופיסי לישראל, אגף סיסמולוגיה (http://seis.gii.co.il/heb/earthquake/ageEarthquakes.php).



איור 3 – מיקום מוקדי רעידות האדמה, בעוצמה הגבוהה מ-2.0 בסולם ריכטר, שהתרחשו בצפון הכנרת בחודש יולי 2018. מסומנות בעיגולים צהובים הרעידות שהתרחשו ב- 4.7.18, ובחיצים צהובים השתיים החזקות שבהן, בעוצמה 4.2 ו- 4.5 ריכטר. נתונים מעובדים מהמכון הגיאופיסי לישראל, אגף סיסמולוגיה (http://seis.gii.co.il/heb/earthquake/ageEarthquakes.php).



איור 4 – מדדי מליחות המים במעיינות נור (פאנל עליון) ועוצמות רעידות האדמה בצפון הכנרת (פאנל תחתון) במהלך חודש יולי 2018. פאנל עליון: קוו אדום - מדידות דקתיות של מוליכות חשמלית (ערכים מקורבים) במד הרציף שהותקן בסוף חודש יוני במעיין הסרטן העיוור; עיגולים תכולים - המוליכות החשמלית באיחוד מעיינות נור (הכולל גם את מעיין הסרטן העיוור, התורם את רוב המים והמלח לאיחוד) בכניסה לצינור מפעל ה.מ.מ.;  משולשים ירוקים – ריכוז הכלורידים בנקודת איחוד המעיינות. מסומנות בקווים אנכיים מרוסקים הדקות שבהן התרחשו הרעידות החזקות לפנות בוקר (4.2 ריכטר, נקודה אדומה שמאלית בפאנל התחתון) ובערב (4.5 ריכטר, נקודה אדומה ימנית בפאנל התחתון) ב- 4.7.18.



איור 5 – כמו איור 4, בתקופה שבין ינואר לאוגוסט 2018. הקו האנכי מציין את הדקה שבה התרחשה רעידת הערב החזקה (4.5 ריכטר, נקודה אדומה עליונה בפאנל התחתון) ב- 4.7.18.       

 



 


בעקבות התפרצות מחלת העכברת בנחלי רמת הגולן בקיץ 2018 - סקר מקדמי לאיתור מקורות זיהום צואתי בנחלי אגן ההיקוות של הכנרת בשיטות ביומולקולריות מתקדמות

כתבו: ד"ר עודד סוואד, ד"ר דלית ויזל אוחיון, דן גלעד, תהילה אשרי-ארנון, כרמית עודי זילכה, גלי נדיר, ד"ר רם פורת, ד"ר מאיר רום

באפריל 2017 החלה יחידת המעבדה המרכזית ואגן ההיקוות, בשיתוף יחידת התחנות בחבל הירדן, לבצע סקר עונתי של מקורות זיהום צואתי בארבעה נחלים באגן ההיקוות של הכנרת. אתרי הדיגום הינם בנקודות השאיבה לתחנות הניטור של מקורות בנחל שניר, בגשר בניאס, בגשר אריק בשפך הירדן, ובמורד נחל משושים (איור 1). מדגמי מים נלקחו מערוצי הנחלים בבקבוקי דיגום סטריליים, והובאו למעבדה המרכזית לבדיקה בשיטת MST (Microbial Source Tracking). בשיטה זו, מיצוי DNA  מתאי החיידקים בדוגמא נבדק במכשיר Real-Time PCR לזיהוי כמותי יחסי של זני חיידקי מעיים לא פתוגניים (שאינם גורמים למחלות) מהסדרה Bacteroidales, שמקורם מבעלי חיים שונים. בבדיקה זו, זני Bacteroidales הומאניים יכולים להעיד על זיהום בשפכים עירוניים, זנים של פרות - על זיהום מרפתות או מעדרי מרעה, וזנים של חזירים - על זיהום משקי חזיריות או מחזירי בר. ישנה גם שיטה, שלא יושמה עדיין בסקר זה, לזני Bacteroidales של עופות, היכולים להצביע על זיהום מלולים או מעופות מים. במהלך פיתוח ואימות השיטה במעבדת מקורות ובמעבדת משרד הבריאות, הראינו בשנים קודמות שהשיטה מזהה היטב הן סמנים של צואת בקר ושל צואת אדם, והן סמנים של צואת חזירי משק וחזירי בר.

 


תוצאות הסקר המקדמי ומסקנות

 
באירוע התפרצות מחלת הלפטוספירוזיס (עכברת) באוגוסט 2018, שבו חלו לפחות 42 מטיילים ששהו בנחלים בצפון הארץ, נמצאו ע"י משרד הבריאות חיידקי לפטוספירה, שזנים אלימים שלהם עשויים לגרום למחלה, בנחלים זאכי, יהודיה, נהר הירדן באזור פארק הירדן, שפך נחל דליות באזור המג'רסה ובנחל ג'ילבון. אחת ההשערות היא שמקור הזיהום במי נחלים אלו היה שתן של פרות שרעו בסביבות הנחלים ושל חזירי בר הנפוצים באיזורים אלו. ב- 20.8.18, משרד הבריאות פרסם שורת צעדים לצמצום הסיכון לתחלואה כתוצאה מחשיפה למי הנחלים, בהם הסדרת מקורות השתייה ושטחי המרעה של הבקר, גידור מעיינות כדי למנוע גישה של בקר למקורות המים, הסדרה של נושא הבקר וחזירי הבר החופשיים שמעבירים את המחלה, חיסון עדרים נגועים, ופעילות לשיפור רמת התברואה על ידי הרשויות המקומיות.
שיטת ה- MST, המתבססת על סמנים של חיידקי מעיים, עשויה להצביע על מקורות שונים של הפרשות (צואה ושתן) המגיעות לגופי מים מאדם, פרות וחזירים (וכן מעופות, שסמנים שלהם לא נבדקו בסקר זה). לפי התוצאות הראשוניות של סקר זה (איור 2), בתחנות הניטור בנחלים שניר, בניאס, משושים והירדן (בגשר אריק) רמות סמני הצואה החזירית היו גבוהים ברוב מועדי הדיגום. לעומתם, סמני הצואה של פרות היו בד"כ נמוכים או אפסיים. רמות הסמנים של צואת אדם השתנו מנחל לנחל וממועד למועד. בכל המועדים ובכל הנחלים נמצאו סמנים של א. קולי, שהינו סמן צואתי כללי, וכן חיידקים קוליפורמים צואתיים.
ב- 14.8.18, נעשה דיגום לבדיקה בשיטת MST בשני נחלים שהיו חשודים אז, מזה מספר ימים, לנגיעות בחיידק הלפטוספירה, בתחנת יהודיה ובתחנת משושים. חשד זה אכן אומת למחרת (15.8.18) ע"י משרד הבריאות. בתאריך זה, נמצאה בנחל משושים עליה מסוימת ברמת הסמנים ממקור של פרות, לעומת חמישה מועדי דיגום קודמים  ב- 2017 ו- 2018. ממצא נוסף היה שבמועד זה, היחידי שבו בוצע עד כה דיגום בנחל יהודיה, רמות הסמנים הצואתיים בנחל זה, הן ממקור פרות והן ממקור חזירים, היו גבוהות.
הסמנים הצואתיים ההומאניים בנחלי אגן ההיקוות עשויים להיות ממקורות שונים. בתחנת הניטור של מקורות בנחל שניר, הנמצאת במעלה פעילות הנופש והקיאקים, רמת סמנים אלו הייתה נמוכה יחסית, אולם קבועה למדי בעונות השנה השונות. יתכן וממצאים אלה מעידים על חדירה מתמשכת וקבועה של שפכים "עירוניים" בערוץ נחל שניר מעבר לגבול הבין לאומי. בנחלים האחרים, רמות הסמנים ההומניים השתנו בתאריכי הדיגום השונים, כנראה כתלות בפעילויות אנושיות ספורדיות במעלה הנחלים.





איור 1 - אגן ההיקוות של הכנרת. מסומנים בתגיות כחולות תחנות הניטור של מקורות בהם נערך סקר בדיקות ה- MST, ובאותיות אדומות הנחלים זאכי, יהודיה, נהר הירדן באזור פארק הירדן, שפך נחל דליות באזור המג'רסה ונחל ג'ילבון, שבהם נמצאו ב- 15.8.18 ע"י משרד הבריאות חיידקי לפטוספירה, שזנים אלימים שלהם עשויים לגרום למחלת הלפטוספירוזיס (עכברת).




איור 2 – תוצאות בדיקות MST לסמנים צואתיים של אדם, פרות וחזירי בר או חזירי משק מהסקר המקדמי שנערך בנחלי אגן ההיקוות של הכנרת בתקופה אפריל 2017 - אוגוסט 2018. ניתנים גם נתוני בדיקות PCR לחיידקי א. קולי ובדיקות בשיטת MPN לחיידקים קוליפורמים צואתיים (ראה מקרא). תוצאות הבדיקה ניתנות ביחידות ΔCp, ערך המבטא את הכמות המקורית של תאי חיידקי ה- Bacteroidales בדוגמא. בגלל האופי הלוגריתמי של השיטה, ערכי ΔCp עד 6 נחשבים לרמות זיהום נמוכות או אפסיות, ואילו רמות הגבוהות מערך זה עולות בטור גאומטרי, ונחשבות כבר כמשמעותיות יותר.






לתגובות, כתבו אלינו | שלח לחבר | הדפס |
Share |
למעלה