דבר הדוברות

עובדים יקרים,

בחודש ינואר לפני 70 שנה (ינואר 1947) עשתה "מקורות" היסטוריה. ראשי החברה, המהנדס והעובדים שלה כתבו פרק חדש בתולדות ההתיישבות בארץ ישראל. באותם הימים החלה "מקורות" במפעל מים פורץ דרך - הנחה של קו המים לחישובי הנגב – קו שהוא  למעשה 2 צינורות באורך של 220 ק"מ, שיצאו מתחנת השאיבה בניר עם שבשער הנגב והוליכו מים ליישובי הנגב החדשים.

זה היה מפנה מחשבתי. עד אז איש לא חשב להשקות את הנגב.
 בעשור הראשון להקמתה של "מקורות" התרכזו מפעלי המים שלה במרכז הארץ ובצפונה. אבל שמחה בלאס, המהנדס המיתולוגי של "מקורות", היה "פנטזיונר". הוא עבד לצדם של עוד שני יזמים נועזים - לוי אשכול ופנחס ספיר - שעמדו בראש "מקורות". הם הבינו כי מרחבי הנגב הגדולים והריקים הם פוטנציאל בלתי נדלה להתיישבות היהודית.

בתוך כמה חודשים, במבצע משולב עם הקרן הקיימת, עם סולל בונה ועם חברת החשמל, ובגיבוי ההגנה ועם צינורות שיובאו מלונדון, הושלם קו המים לנגב.

המשורר נתן אלתרמן הריע ל"מקורות" בדרכו הפיוטית והשנונה. עם הזרמת המים בצינור המזרחי, כתב ב"טור השביעי" ב-9 במאי 1947 "קונצ'רטו לצינור", ובשני בתיו האחרונים של השיר הוא הרים על נס את תרומתם להיסטוריה של מניחי הצינור.

לא פעם נחלקו דעות חכם ופתי:
את ההיסטוריה מי עושה? למי יתרון?
אחד מכריז: עושים אותה הקבינטים!
שני שר: הפקידות!
שלישי טוען - ההון!

אחד סח: הנשיא! אחד סח: הסנטור!
נכון, אך ייתכן כי עד לסוף דבר
יוברר עוד שאותה עשה האינסטלטור
אשר כיוון צינור עם ברז למדבר.


הקו הראשון לנגב, שהניחה "מקורות" בשנת 1947, תרם תרומה חשובה לעיצוב גבולות מדינת ישראל. בתוכנית שגיבשו הבריטים יועד הנגב הצפוני להיות חלק מהמדינה הערבית. המים הפריחו את השממה, חיזקו את האחיזה היהודית ואפשרו ליישובים הקטנים והמבודדים להחזיק מעמד. אחד מחברי האו"ם, שביקר בנגב באוגוסט 1947, אמר למלווהו הישראלי: "צינור המים הזה ייתן לכם את הנגב". ובאמת, היישובים המוריקים שכנעו את ועדת האו"ם לכלול את הנגב בשטחי המדינה היהודית בתוכנית החלוקה. זמן קצר לאחר שהונח הקו הראשון לנגב, אמר דוד בן גוריון: "בלי צינור זה לא הייתה לנו כל אחיזה בנגב, ואיני יודע אם היינו אפילו חולמים על הגנת הנגב.

לציון המאורע  ההיסטורי "מקורות" עורכת לוקחת השנה חלק ב"פסטיבל דרום אדום" בסימן 70 שנות מים לנגב ובשני מוקדים עיקריים:
תערוכה בכיכר רבין בת"א, ובה צילומים היסטוריים מארכיון "מקורות", העוסקים ב-70 שנות מים בנגב, לצד תמונות עכשוויות הממחישות את היקפי פיתוח משק המים בישראל.
ובסופי השבוע של חודש פברואר, במסגרת פסטיבל "דרום אדום", בסימן 70 שנות מים בנגב, ייערכו סיורי מים ומסלולי טיול סביב נקודות ציון חשובות בהיסטוריית המים של מקורות בנגב. באי הפסטיבל יוכלו ליהנות, במסגרת הסיורים, ממגוון אתרי המים באזור, מהסיפור ההיסטורי ומהטכנולוגיות שפיתחה "מקורות" לאורך השנים. בין אתרי המים שייפתחו לציבור: מאגרי מים וגשרים על נחל הבשור, מצפה גבולות, מאגרי תקומה, מתקן ההתפלה ע"ש ציון כהן, אתר גבעת מקורות, מוזיאון המים בניר-עם ועוד.
ההשתתפות חופשית ללא תשלום.

השנה היא גם שנת ה-80 להקמתה של מקורות. ב-31.1.37 פורסם "תזכיר ההתאגדות של מקורות" ובו הוגדר תפקידה: "להוציא לפועל ולעשות את כל הדברים הנחוצים, או המתאימים, להשגת מים, אגירתם, מכירתם, מסירתם, הפצתם והמצאתם".

מאז מפעל המים הראשון בקישון ב-1938 לא נחה "מקורות" לרגע: צמחה, התפתחה ושגשגה ממפעל מים אחד למשנהו עם מאות קידוחים, מאגרים ומשאבות, מתקנים, צינורות ותעלות מים.
כל אלה יסופרו ויצוינו במהלך השנה המיוחדת שלפנינו.
משנה לשנה מוכיחה "מקורות" שעוד כוחה במותניה, ועוד היד נטויה אל מול האתגרים שהיא ניצבת בפניהם במאה ה-21.

כולנו כאן שותפים לפלא הזה, לצמיחה ולפריצת הגבולות שנמשכת – על אף כל המהמורות, הקשיים והאתגרים – מאז ועד היום.