שלושה ציוני דרך מכוננים בחיי "מקורות" – וכפועל יוצא גם בחיי המדינה - מצטלבים השנה ומקבלים ביטוי באמצעות מגוון דרכים בפעילותו של מערך התקשורת, ההסברה והדוברות.
ציוני הדרך הם:
- שנת היובל להקמת "המוביל הארצי", שבנייתו הושלמה בשנת 1964
- הקמת "המוביל הארצי החדש"
- 60 שנה לחנוכת הקו המזרחי של מפעל "ירקון-נגב"
במסגרת הפעילויות לציון יובל להקמת "המוביל הארצי" (שחלקן תואר בגיליונות הקודמים של "משולחן ההנהלה"), ערכנו בחודש מאי האחרון ב"אתר אשכול", בשיתוף עם ועד הגמלאים, אירוע הוקרה חגיגי ומרגש לגמלאי החברה, שהיו בין הבונים והמקימים של עורק המים המרכזי במדינה. יו"ר ומנכ"ל החברה בירכו את הגמלאים, שהוציאו מהכוח אל הפועל את הרעיון הדמיוני של העברת מים מצפון הארץ אל המרכז ואל הדרום הצחיח. באירוע התקיים מפגש רעים, סופרו אנקדוטות מימי ההקמה, הוקרן סרט שתיעד זיכרונות מרגשים של מקימי המפעל וחולקו אותות הוקרה.
לצפייה בלינק לסרט ההצדעה למקימי "המוביל הארצי", אשר ערכה מנהלת הארכיון, אסנת מרון, לחצו כאן:
את הקמת "המוביל הארצי החדש" אנחנו ממשיכים ללוות, בין היתר, באמצעות פרסום כתבות באמצעי התקשורת השונים. "המוביל הארצי החדש" קולט את מי הים המותפלים בחמשת המתקנים שהוקמו לאורך החוף (ביניהם אשדוד, שמקימה חברת הבת "מקורות פיתוח וייזום") ומזרים אותם מכיוון מערב למזרח למערכת המים הארצית, ומשם לכל הכיוונים.
האירוע השלישי שמציינת "מקורות" השנה, כאמור, הוא מלאת 60 שנה לחנוכת הקו המזרחי של מפעל "ירקון-נגב".
להלן עשר עובדות על מפעל מים חשוב זה:
- המפעל הוקם במטרה לממש את חזון ההתיישבות בנגב, על ידי העברת עודפי מים הנמצאים בחלקה הצפוני של המדינה אל שטחי הנגב הנרחבים, היבשים.
- המפעל כולל קו מים מזרחי וקו מערבי. בנייתו החלה בשנת 1953, חברת "מקורות" חנכה את "קו ירקון-נגב מזרחי" ב-19 ביולי 1955. בשנת 1961 נחנך "קו ירקון-נגב מערבי".
- היה זה מפעל המים הגדול ביותר שבנתה חברת "מקורות" עד אז.
- לאחר חנוכת "המוביל הארצי", בשנת 1964, הוא חובר לשני קווי "ירקון-נגב" סמוך למעיינות הירקון ולראש-העין. בכך הושלמה התוכנית של מפעל המים הארצי, המספק מי כנרת ומי מאגרי מי תהום למרכז הארץ ולדרומה.
- "מפעל ירקון-נגב" נועד לספק את מי הירקון, באיכות מי שתייה, להתיישבות ולחקלאות של שטחי הנגב הצפוני.
- כיום מוליך המפעל מים לשתייה לריכוזי אוכלוסייה מגוש דן ועד באר שבע.
- המפעל כלל:
- אגם ל"איחוז" (לתפיסה) מעיינות הירקון
- 3 תחנות שאיבה תת-קרקעיות
- 9 משאבות
- מנועי דיזל גדולי ממדים
- קומים בקוטר 66 אינץ' (1.68 מ') ובאורך 108 ק"מ (ממעיינות הירקון עד אזור הנגב הצפוני)
- 3 בריכות ויסות ואיגום בנפח כולל של 350 אלף מ"ק
- המים אפשרו התיישבות חקלאית נוספת של 6,500 משפחות בנגב הצפוני והוספת 150 אלף דונם שלחין (חקלאות מושקית) ל-60 אלף הדונם שעובדו עד אז בנגב (כל יחידה חקלאית גדלה ב-10 עד 15 דונם).
- התוספת הכלכלית להכנסה הלאומית כתוצאה מהזרמת מי הירקון לנגב הסתכמה בכמה עשרות מיליוני ל"י לשנה (המטבע שהיה נהוג באותם ימים).
- המפעל הוביל 100 מיליון מ"ק מים לשנה. כיום הוא מוליך מאות מיליוני מ"ק.
היום, עם הקמתו של "המוביל הארצי החדש" וכחלק מהמהפכה במשק המים והכניסה לעידן ההתפלה, עובר מפעל "ירקון-נגב" התאמה לצרכים המשתנים. במסגרת השינוי ייקלטו המים המותפלים במתקני ההתפלה בשורק ובאשדוד ב"קו ירקון מערבי", יוזרמו מדרום לצפון ל"קו ירקון מזרחי" ומשם מזרחה ל"מערכת החמישית לירושלים", באמצעות תחנת "חפץ חיים" שהקימה חברת הבת "שח"מ מקורות ביצוע", זאת כדי לחבר בין מערכות קליטת המים המותפלים לבין מערכת המים הארצית ו"מערכת החמישית לאספקת מים לירושלים".
מפעל "ירקון-נגב" נחנך בטקס חגיגי, בנוכחות קהל של כ-15 אלף איש, ביניהם מכובדים ונושאי תפקידים חשובים באותם ימים: נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ראש הממשלה משה שרת, שרי ממשלה, נציגי מוסדות התנועה הציונית וההסתדרות, אורחים רבים מהארץ ומהעולם. בין הנכבדים שהגיעו לטקס בלט בהופעתו דוד בן גוריון, שהגיע בתלבושת חאקי, וזכה לתשואות רמות מהקהל.
לקראת חנוכת המפעל נבנה במיוחד, סמוך לתחנת ראש העין, אמפיתיאטרון מאולתר, שהוקם מערמות עפר שהוצאו מחפירת תחנת ראש העין והוחזרו מייד לאחר הטקס לאתר החפירה. על מגדל גבוה במתחם הטקס נתלה מיצג מפואר, שנבנה מצינורות פח, אשר הציג לקהל את מפת הקו החדש. שוטרים וסדרני "הפועל", בתלבושת כחולה, שמרו על הסדר המופתי לאורך כל האירוע, שנמשך כשעה וחמישים דקות.
לוי אשכול, ממייסדי "מקורות" ושר האוצר באותם ימים, אמר בנאומו:
"משפחת המים על פועליה, מהנדסיה ומנהליה... מגישה למדינה, על מגש של עמל, זיעה ודם, למעלה ממיליון דונם אדמה מושקה, המניבה את תנובת הארץ... היום ייסוב לראשונה נהר קדומים אחור וייסע מימיו דרומה ונגבה להפרות האדמות ולהשקות השדות הצמאים. יחודשו וישונו מעשי בראשית. לא עוד ייסע הירקון לתוהו וללא תכלית את מימיו המתוקים לים המלוח".
בתום דבריו ניגשו אל המנוף שהיה באתר נשיא המדינה יצחק בן-צבי, שר החקלאות פרץ נפתלי, חבר הכנסת אברהם הרצפלד והמהנדס שמחה בלאס. הקריין הכריז:
"כבוד נשיא המדינה! בשם העם הזה שאתה ראשו ומנהיגו, בשם נצח ישראל ותקוות ישראל, בשם השבועה שנשבע המקום לאבותינו, ראה: כל הארץ נתתיך, ונתתי לך גולות מים; בשם כל אלה – הך בכפתור ויפוצו מים!"
הנשיא בירך ברכת "שהחיינו", משך במנוף, מנועי הדיזל בבית השואבה הותנעו, תמרות עשן עלו וזרם מים אדיר פרץ משבעת קני המנורה, שהוצבה במקום. הקהל הריע ממושכות ולהקת רקדניות פצחה בריקודים.
מהנדס המים שמחה בלאס, ממייסדי "מקורות" ובאותם ימים יועץ לענייני מים, אמר בטקס:
"...מפעל ירקון-נגב הוא גם התחלה: התחלה של הבאת מים רבים ממרחקים. כי רוב מימינו הם בצפון ורוב אדמותינו – בדרום. אחרי שיושלם מפעל זה יבוא תורו של קו ירקון שני. באותו זמן יוחל בהקמת מפעל המים הארצי, שתעודתו היא הבאת מי הירדן לנגב... ומי הירקון ומי הירדן, מי השיטפונות והמים התת-קרקעיים, יתחברו לסימפוניה אדירה אחת, במטרה להחיות את השממה בישראל..."
אנקדוטות מהקמת מפעל "ירקון-נגב":
על ביקורה של גברת רוזוולט, אשת נשיא ארה"ב באותם ימים:
בספרו "קפיצת הדרך" מספר אריה לובה אליאב כי בראשית שנות ה-50 הוא קיבל בקשה בהולה ממשרד החוץ, לערוך לאשת הנשיא האמריקני, הגברת אלינור רוזוולט, סיור בחבל לכיש, ובכלל זה במפעל המים "ירקון-נגב". אל החבורה הנכבדה הצטרף האלוף (מיל.) אפרים בן-ארצי, מנהל "מקורות". כתב לובה אליאב: "בן-ארצי החל להסביר לגברת רוזוולט כי אנו נוסעים לראות כיצד 'רותמים' נהר בתוך צינורות ומעבירים את מימיו לנגב. 'ומה שם הנהר?', שאלה. 'נהר הירקון', אמר בן-ארצי, והוסיף בחופזה: 'הנה אנו עוברים, ממש ברגע זה, על הגשר שמעל לנהר'. עוד הוא מדבר, והמכונית שלנו גמאה כהרף עין את גשר 'הביילי' הקטן שהיה נטוי מעל הירקון והמשיכה במרוצתה. אלינור רוזוולט מתחה צווארה הארוך לאחור, הסתכלה מבעד לחלון המכונית ושאלה את בן-ארצי בתמיהה גדולה: 'ווט ריוור? ווט ברידג'? (איזה נהר? איזה גשר?). כאשר הגענו למקורות הירקון בראש העין ירדנו מן המכונית ונכנסנו למנהרה גדולה שנחפרה בצלע אחת הגבעות. בתוכה קבעו, מטעמי ביטחון, את המנועים והמשאבות שיוליכו את מי הירקון באמצעות צינורות גדלי קוטר לנגב. בתוך המנהרה רעש מחריש אוזניים והמולה אדירה. רתכים רושפים. מסגרים מכים בכליהם ומקימים שאון. מרכיבי המנועים מתרוצצים סביב מכוניותיהם וצועקים הוראות ועצות זה לזה. יוצקי בטון מפעילים את המערבלים. אלינור רוזוולט התבוננה בכל אלה לאור נורות החשמל והזרקורים, ומבעד למסך האבק המתאבך היא השמיעה מחמאות: "גרנד","וונדרפול", "ורי אקסייטינג" (גדול, נפלא, מרגש מאוד). אז יצאנו להראות לה את מקורות הירקון עצמם, כלומר את המעיינות ואת האופן שבו לוכדים אותם באמצעות סיפונים גדולים מבטון. כמה מאות מטרים של בוץ טובעני הפרידו בין מנהרת המשאבות לבין המעיינות. גברת רוזוולט (שהתנשאה לגובה של מטר ושמונים וכמה) הייתה מדדה בעקבותינו כחסידה ארוכת-רגל, כשהיא מבוססת באדמת הטין הכבדה. סוף-סוף הגענו אל סיפוני הבטון השקועים באדמה, דמויי גלילים. בן-ארצי ביקש כי תואיל הגברת להתכופף מעל מעקה הבטון ולהסתכל בקרקעית. הגברת צייתה. בן-ארצי הסביר כי בתחתית כל גליל כזה נמצאים כמה מעיינות נובעים, אשר עתה הושם להם רסן, ובמקום שילכו לאיבוד בים, הם הולכים אל המשאבות ומשם יוזרמו לנגב. הסתכלנו כולנו פנימה וראינו כי בתחתית הגליל, בעומק של יותר מעשרים מטרים, מבעבע לו מעיין זעיר, שמימיו המפכים משמיעים קול ענוג. אלינור רוזוולט הביטה במעיין הקטן רגעים אחדים, אחר-כך הביטה בנו כבוחנת את רצינותנו, ולבסוף שאלה: "אתם רוצים להגיד לי, כי כל המכונות הענקיות שראיתי בבטן האדמה מיועדות לטפל במעט המים המבעבעים פה למטה?" נאלצנו להסביר לה כי זה מה שיש לנו בארצנו הקטנטונת וכי אל לה לערוך השוואות עם 'רשות עמק הטנסי' ... ויתר מפעלי הענק שבארצה."
יצחק פישר, מנהלו הראשון של מפעל "ירקון-נגב", מספר על מה שהתרחש מאחורי הקלעים של טקס חנוכת הקו המזרחי של מפעל "ירקון-נגב":
"טקס חנוכת הקו המזרחי התקיים בזמן שתחנת ראש העין עדיין לא הייתה מוכנה ומנועי הדיזלים עדיין לא פעלו. הבונקר בתוכו נטמנו מנועי הדיזל נבנה בשטח שנחפר לעומק של 20 מטר (לימים בריכת השחייה של קיבוץ גבעת השלושה). ערמות העפר שהוצאו מהחפירה יצרו אמפיתיאטרון מאולתר, שיועד לקבל את אורחי הטקס. על שיפוע הסוללה ישב הקהל הרב שהגיע לטקס, וממול הוקמה במת הנואמים ואזור המופעים. כדי לעשות רושם שהתחנה כבר פעילה, העמידו בכניסה לבונקר טרקטור מסוג קאטרפילר D8. כשיצחק בן צבי, נשיא המדינה, סיים את נאומו, הוא לחץ על כפתור ההפעלה והטרקטור הותנע. הרעש העמום שהשמיע הטרקטור נבלע באווירת האופוריה ששררה במקום. המים למנורת שבעת הקנים, שהוכנה מצינורות וממטרות, הובאו במקביל מצינור זמני שחובר לקידוח מקומי של קיבוץ גבעת השלשה... רק חודש אחרי הטקס הרשמי התחילו לפעול מנועי הדיזלים."
הורה ממטרה
מילים: יחיאל מוהר
לחן: משה וילנסקי
רן קילוח בצינור,
צינורות עורקי הנגב,
זה דרכו של המזמור
מן הברז אל הרגב
יעלו מימי תהום.
משאבה אומרת לחם!
נגב, נגב, מה מיום?
נגב, ממטרות עליך!
פזמון:
סובי, סובי, ממטרה, הי!
סובי, סובי, ממטרה,
לפזר פניני אורה,
סובי והתיזי מים!
עץ יריע בשדרה,
אדמה תיתן פריה
באין גשם משמיים.
המרחב כולו נצוד,
צינורות פרשו הרשת,
והנה סימן ואות,
בטיפין נראית הקשת,
ברית הפרח והניר,
ברית השקט והזמר,
ממטרה, שירך הוא שיר,
רנניהו, עד אין גמר.
פזמון